מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:קלג

והרמ"ז כתב בריש פ' זו וז"ל: וישא אהרן את ידיו פשט הסוד טעם הרמת ימין על שמאל הוא בסוד תגבורו' החסדים על הגבורות כי הזכר כובש את הנקבה וז"ש וישא אהרן את ידו פי' היד בפרטות שהוא החסדים וכן כתוב באברהם הרימותי ידי ולא יָדַי כי ירמוז ליד שלו אעפ"י שהוא נשא ב' ידיו מ"מ הרים ימינו על שמאלו להגביר כח ידו הימנית: ועוד נעמיק לפי סוד ברכת כהנים שהוא להמשיך מקיפים דל"ם דצלם כמ"ש בס"הכ. דאיתא בס' א"י בדרוש פרטי עיבור ומוחין שג' בחינות דמוחין דצלם הם בסוד ידו. דהינו מ' בסוד י' חכמה. צ"ד בינה. צ' הוא ו' דעת. וידוע כי צ' הוא הנכנס בתוך זעיר וב' בחינת ל"ם הם בסוד המקיפים והם בסוד חו"ב: שלהיות בחינת המ' עליונה לכן היה מרים אות' של ימין על השמאל שהוא סוד ל' ונרמז במלת ידו שר"ל היד של הכהן שהוא בסוד החכמה כ"ג. גם ידו הוא צירוף יו"ד וכוונת פתיחה זו להתחיל ענין נשיאות הידים דוקא בתפלה או בברכה כדי להפיל בקדושה גם את שרשי החיצונים ולכפותם וכמ"ש ענין יתרו שנכפה לכח עליון כמ"ש לקמן בס"ד. ולזה התחיל בס' דשלמה:

דכל מאן דארים ידוי וכו' ואקדים מ"ש באוצ"ח בדרוש תיקון לאה ובדרושים אחרים ששורש חו"ג הוא מתרין כתפין דאריך ומשם יורדים לדעת א"וא עד יסודותיהם. ואח"כ נכנסים נה"י שלהם בג' קוי זעיר. ובנ"הי אלו יש ג' פרקי' ובהגמר' להכנס בתוך זעיר אז חג"ת שלהם שהם הפרקי' האמצעיים הם בחג"ת דזעיר. וזה נרמז ג"כ במ"ש בפ' ויחי חסד חסדים גבורה גבורות. פי' שבחסד דזעיר יש עוד ב' חסדים שהם מחג"ת נה"י דאו"א. וכן ביד שמאל דזעיר גבורה דזעיר ושני גבורות דאו"א והרי זה בבחינת הכלים:

אמנם חו"ג של אימא שהם ביסוד שלה ונכנסים בדעת דזעיר הלא הם מתפשטים בשני זרועותיו והן הן סוד ידים דזעיר בה' אצבעות והם בסוד חג"ת נ"ה שהם ה' חסדים בימין וה"ג בשמאל וסוד התחלקותם לפי סדר האמור בשער הציצית גודל אצבע אמה קמיצה זרת נחלקים בה' ספירות חג"ת נ"ה שהגודל ה"ס ספי' החסד ואצבע גבורה אצבע אלהים. אמה ת"ת שתמיד נדרש בו' ה"ס הת"ת. קמיצה נצח לקמיצת הכהן ושרשו שם זרת הוד שהיא סוד המדה ושמים בזרת תכן שעד שם הוא סוד מדות השמים:

ואמנם נודע שמדת החסד מעולה על כולם דאיקרי יומם דאזיל בכולהו יומי ולכן ה' אצבעות הם בסוד שם יד דהיינו י' חסד ד' ארבעה האחרים. ובזה נמצא טוב טעם לסדר אותיות כמנ"פץ שבא"לף בי"ת כ' לבדה מ"ן סמוכות וכן פ"ץ והטעם כי אות כ' היא סוד אצבע הא' והיא ממש מושרשת בעיקריות כף היד וגם לה ג' פרקים אלא שהפרק התחתון הוא מובלע ביד עצמה וז"ס התחלקות אצבעות הכהנים בעת נשיאות כפים שמתחלקים לג' חילוקים. כ' הגודל לעצמו. מ"ן אצבע אמה ביחד. פ"ץ קמיצה זרת יחדיו. וטעם התיחדם בסדר זה הוא כי בכל בחינת ובחינת נ"ה הם בסוד אורות מגולים. ות"ת וגבורה מכוסים. ודע שאע"פי שיד ימין היא בסוד החסד היינו דוקא בסוד חסדים דאימא שהם גבורות דאבא כמ"ש הרב ז"ל בפירוש בס' הדרושים בסוד טלית ותפלין:

וז"ס נמרץ בפ' וישא אהרן את ידיו ידו כתיב כי הנה יד סתם היא השמאלית בכל מקום ולמה יקראו שניהם בשם יד. אדרבה הו"ל לקרותם בשם הרומז לימין שהיא השולטת על השמאל. והשתא א"ש שכל יד היא גבורה אלא ששל ימין היא גבורה דאבא שהם חסדים דאימא וז"ש ידו כתיב. פי' היד השמאלית של אהרן שה"ס אבא וממוצא דבר למדנו סוד הידים שהם סוד חו"ג ולכן בהתפשטותם בסוד חו"ג בזרועות והתחלקם לה' אצבעות הם מבקשות לצאת לחוץ שכן טבע כל חו"ג להתפשט ולצאת. אמנם אין שם צינורות ממש כשל היסוד לכן בוקעות כעין בקיע' בכל א' מהאצבעות בסוד הארה לבד וז"ס ויפוזו זרועי ידיו שהוא כעין קרי היוצא מהברית. ואולם זרועות זעיר הם מתנועעים לשיוכלו להנשא למעלה. או להשפיל למטה:

כי לפעמים מעלה אותם למעלה כעין נשיאות כפים הכהנים על הכתפים לרמוז לחו"ג ששרשם מכתפי אריך ואז באותה הנשיאות מאירים למול פניו הארות הבוקעות מסופי האצבעות ונכנסות אותם ההארות בפנימיות מוחיו ומשם מאירות ומתקנות ח"וב דלאה. אכן כשגומר לתקנה אז חוזר ומשפיל ידיו ומגיעות עד רישי ירכין דידיה. ושם נכנסים בנ"ה ונמשכים בתוכה דרך קוים. ובלי ספק שגם לרחל הנאה יש מהם בחו"ב דידה שהם כנגד נ"ה דידיה. אכן כל זה הוא כשישראל עושים רצונו ש"מ:

אבל כשאין ער"שמ אז כ"ביכול מתרפים ידי זעיר וצריך להתחנן ולומר אל נשא ידיך שיגביהם למעלה שלא יתאחזו ויהנו מהם החיצונים. ונודע שה"סא נקרא בור ריק שאין בו כי אם לחלוחית תמצית השיורין לקיומו. ולכן הבטלן המתאפא ממלאכתו שהוא מכת ריקים ופוחזים חבר הוא לאיש משחית. דייקא משחית כמשחית זרעו:

דש מבפנים וזורה בחוץ כי הטיפה נקרא יקר כשהיא מושפעת כהוגן. ולהפך קרי לריק בסוד ניצוצי זרועי יוסף:

ולכן הנושא ידיו בחנם איתלטיא מעשר שולטנין הם עשרה מלאכים הנמשכים מאותה הארות של הידים ונקראים שליטים כי עיקר כח האדם וממשלתו ומעשיו הוא בידים כמ"ש בבכורות השולט בשתי ידיו ועשר' שליטים שהיו בעיר היינו עשרה אצבעות שמאירי' בלאה הנקרא עיר ובסוד כמנ"פץ שהם שני הידים. וכבר ידעת שהידים מסטרא דאימא שממנה עיקר האורות של זעיר כד"א כונן שמים בתבונה. אבל מ"מ הארת אבא גם שעליה כתיב וראית את אחורי. הנה גדולה מעלתו משל פני אימא. שלכן מרע"ה שהוא פק"ד קס"א אנו אומרים שהוא יסוד אבא.

וזש"ה החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים פי' יותר מי' הארות של הי' שליטים. ואמר אשר היו בעיר ולא אמר שהמה בעיר לפי שלא כל שעה הם מאירים בלאה והנה כשהאדם נושא ידיו בתפילה וכיוצא אז מזדמנים הי' שליטים ויהבי ביה חילא וכו' להעלות מ"ן שהם מבחינת ו"ה ז' מלכין קדמאין והעלותם עד בחי' י"ה ואז מתיקר שמא קדישא. איתברך מתתא רומז עתה גם לבחי' האורות היוצאות לרחל בהשפלת ידי זעיר וגם אלה עולות מלמטה ואז מוסיף כח מלמעלה בשפע הבא אליהן. ואתיקר מכל סטירין ר"ל שגם צד החיצוניות הנרמז בצפרנים שמשם אחיזה חיצונים גם הוא נרצה לקדושה. והן הן רתיכין פנימאין ורתיכן דלבר הנזכר בסמוך שה"ס בשר האצבעות שבפנים. ובחי' כו' הצפרנים שמבחוץ כמ"ש בדרוש פרצוף לאה:

אבל אם הוא למגנא לייטין ליה בר"מח לייטין הענין הוא שההארה הנמשכת לזעיר בנשיאות ידים הוא בסוד הצלם שלו ספניו מאירים בו. ועל כן המרים למגן נאמר עליו ולא יראו פני ריקם. וידוע שיש בצלם רמ"ח איברים כמ"ש בכוונת אמ"ור להם שעם הכולל עולה רמ"ח ולכן מקולל ברמ"ח קללות:

רזא דעשר אמירן הוא בסוד חו"ג דנשיקין שהרי בנשיאות הידים מזדווגות חו"ב על ידי הדעת ואחר כך כשמשפיל ידיו מוריד ההארות לרישי פרקין דתמן חו"ב דיעקב ורחל ואז יתיחד כולא כחדא עילאה ותתא:

ת"ח ברזא דשמא קדישא איהו מלך וכו' יובן במ"ש הרב ז"ל שעל כל עולם מד' עולמות בי"ע יש סוד עתיק דהייכי מז' תחתונות דמ' דעולם העליון המתלבשות בראש התחתון בזה מתקשר עולם תחתון בעליון. והנה עתיק דאצילות ה"ם ז' ה' תחתונות דמ' דאדם קדמון שעיקר הארתם היא בכ"חב דאריך עוד איתא בס' א"י בענין א"וא היוצאים מבינת אריך וז"ל פירשנו בפ' יומם יצוה ה' חסדו כי יש ב' מיני חסד האחד הוא חסד העליון אחרי הבינה שמקום זה הוא בראש כתפין דאריך קודם התחלקות ב' הזרועות ושם הוא מקום חסד עליון הנקרא יומא דכליל כולהו יומי. וכבר ידעת כי לעולם החסד הזכר. והנה האור הנמשך מגרון עליון דאריך ירד ונתלבש בחסד הזה. וכשיצא בחוץ אז אבא נעשה בבחינת החסד ההוא. עוד כתב הרב בכוונת יוה"ך וז"ל כל מיני שפע הם משתנים ברדתם למטה מה שאין כן בחינת החסד שהוא אור קדמאה שהיה מאיר מסוף העולם ועד סופו אינו מתעבה ומחליש כחו כי כל אורו גדול למטה כמו למעלה: פירוש ככחו למעלה במקומו כך הוא למטה ביסוד. בסוד חסד דאיתגליא בפום אמה ולכן כל מיני שפע צריכים להתלבש בו לירד למטה וז"ס יומם יצוה ה' חסדו והענין שהחסד שבחכמה הוא מתפשט בכל הבינה וע"י מתפשט השפע בבינה כולה. ואח"כ חסד שבבינה מתפשט בזעיר וע"י מתפשט השפע בכולהו. ואח"כ החסד דזעיר מתפשט במ' כנ"ל וזה החסד שעליו נאמר יומם יצוה ה' חסדו יומא דאזיל עם כולהו יומי. וממנו נשמע דה"ה בההוא חסד עליון הנ"ל שהוא מתפשט באבא כנ"זל. ובזה נבאר המאמר כי מלך סוד עתיק המולך על עולם שלמטה ממנו ושהוא מסוד מלכות כאמור כהן ה"ס החסד המשמש והאי ברזא דקדושה. שכן הוא הממשיך השפע בכל המדות:

והנה עתיק הראשון הוא ממ' דא"ק שהוא עתיק דאצילות המתלבש בכח"ב דאריך וז"ש אית מלך לעילא דאיהו רזא דק"ק הם כח"ב דאריך כתר קדש חו"ב קדשים. ואיהו מלך עילאה דהיינו רישא דלא אתיידע דלעילא מכ"חב ומתלבש בתוכם שבעה קצוותיו:

תחותיה אית כהן וכו' הוא אותו החסד העליון שהוא החסד הראשון שמאיר ומתגלה באצילות והיינו אור קדמאה ממש ומפני שאינו מדה מעשר מדות דאריך שהרי הוא מסתתר עד יציאתו לחוץ לזרועו הימנית שמשם נעשה אבא כנז"ל לכן אמר משמש קמיה ולא משמש ליה כדבסמוך גבי מיכאל משום דדוקא לפניו נגלה שמושו ולכן אמר כהן דאיקרי גדול רצה לומר שראוי לקרותו גדול מפני שהוא סטרא דימינא ולא אמר מפני שהוא לימינא כדלקמיה במיכאל משום דמיכאל כל עצמו בצד דרום. אבל ההוא חסד עליון שיוצא אחר בינת אריך כנ"ל הוא חסד בעצם אבל הוא בתחלתו באמצע בריש כתפין אלא שאח"כ יוצא לצד ימין: כלל העולה שמלך וכהן ה"ס כללות כל עולם. מלך הוא עתיק והוא חבור עולם תחתון בעליון. וכהן הוא האור הממשיך השפע בכל העולם. ולפי שמלך זה הוא עתיק המסתתר בכתר דאיהו אריך. וכהן זה הוא המתגלה באבא נמצאו שניהם רמוזים באות יו"ד וקונו. וז"ש ברזא דשמא קדישא שידוע שתמיד אבא נקרא בשם רזא. מפני שאינו מתגלה באצילות אלא על ידי התלבשו באימא:

אית מלך לתתא וכו' היא מ' דאצילות הנעשית עתיק בהיכל ק"ק דבריאה כנודע ואמר דאיהו כגוונא דההוא מלך עילאה בסוד אני אין.

ואיהו מלך על כולא לתתא פי' על כל בי"ע שנקרא חילותי'. ותחותיה הוא מיכאל שבצד הימין בהיכל הרצון כמ"ש בהיכלות דפקודי:

ודאי בסטרא דקדושה וכו' הוא כלל גדול לעולמות שלמטה עתיק דיצירה מ' דבריאה. עתיק דעשייה מ' דיצירה. וכן במלאכים הימניים כהנים הם כי סתם כהן גי' חסד עם ג אותיותיו. ובזה נמצאו העולמות מיוחדים ומתקשרים ומיני שפע נמשכים בה כראוי וז"ש ודא איהו רזא דמהימנותא שלימתא:

בסטרא אחרא וכו' נודע שזה לעומת זה עשה האלהים וכמו שיש אב"יע בקדושה כך יש ד' עולמות אבי"ע בקליפה אלא דיש חילוק והבדל בתיקונם. כי דע שגם בכל א' מד' עולמות דקליפ' יש ה' פרצופים. אלא שבקדושה נתקנו כל א' וא' מה' פרצופים בכלים ואורות אבל בקליפה אינו כך אלא כל עוד שירדה ונתרחקה נתרבה תיקונה שהרי בעשייה דקליפ' נתקן בהארות אפי' עתיק שלה. אבל ביציר' לא נתקנן כי אם מאריך שלה ולמטה ובבריאה רק מא"וא ולמטה. ובאצילות רק ז"ון שלה. ואמנם באצילות הקדוש שנתקן כולו בשלימות נתהוו השערות למעלה באריך דמחפין על א"וא ונתלבנו. וקוצא דשערי דאריך נגיד עד רישא דזעיר ונשאר כל פרצופו מגולה שאין עליו שער בסוד ואנכי איש חלק. אבל באצילות דקליפה לא נעשה תיקון לא בא"א ולא באריך שלה ולא יצאו השערות רק בזעיר דידיה וז"ס עשו איש שעיר. ונודע שמקום מעמד ואחיזת אצילות זה אף כי הוא נגד זעיר הקדוש. אין לו כח לעמוד נגד ג"ר שלו. אלא כחו אינו מתחיל כי אם מכנגדה חסד אכן משם ולמטה מתפשט בכל בי"ע:

נמצינו למדין שזעיר דקליפ' דאצילות אינו עומד כנגד רובא דרובא דאצילות המבורך שאפי' עד בינה דזעיר אינו מגיע וכ"ש משם ולמעלה וז"ש בכאן כסא דלאו איהו סטרא דקדושה. פי' שאינו מדבר בכל ס"א שכנגד בי"ע שהוא עומד בצד הקדושה כולה. אלא באותו ס"א שאינו צד הקדושה שלא הגיע אפי' נגד כח"ב דזעיר הנקרא קדושה שהרי המוחין נקראים כן ושם אית מלך זקן וכסיל הוא זעיר דקליפה ונקרא מלך שהוא ראש הניתקנים בקליפה. וזקן וכסיל שבו סוד השערות דהוו שייכי לאריך וא"וא דידיה אם ח"ו היו ניתקנים.

זקן כנגד עתיקא סבא קדישא וכסיל דאין הארה בח"וב דידיה: ותחותיה אית כהן און הוא יסוד זעיר זה כמ"ש לקמן ולכן ירבעם שהוא משבט יוסף בעשותו ב' עגלים שהם כנגד ז"ון כמ"ש הרב המשיך כח טומאתו מאון זה ואמר מצאתי און לי דייקא לי שהוא נגדיי לשבט יוסף ששלט בקדושתו על כהן און והוציא אותה פרידה ממנו היא אסנת ונהפוך הוא ירבעם שנכנע לאון. והצליח מפני שהמשיך כח המעולה שבכל בי"ע דקליפה שכן הוא כולל כל ו' אורות דזעיר דקליפה. והוא לעומת יסוד הקדוש שמוציא אור החסד המתגלה בפום אמה שהוא כהן שבקדושה:

רזא דמלה בשעתא דהאי מלך וכו' דייקא דהאי ר"ל שכאשר יכנעו אלה השני' שהם ראשי הס"א. שהם כנגד האצילות הקדוש. אז הקב"ה שהוא זעיר:

שליט בלחודוי שכן הס"א שכנגדו נכנע והודה בגדולתו וכ"ש שאר כוחות החיצונים שבכל העולמות וכנגד זה הכה ה' את פרעה שיונק מזעיר דקליפה הנז' שהרי אחיזתו מאחורי הדעת המתפשט בו"ק זעיר דקדושה כי פרעה הוא ג"כ הע"רף כנודע. ואחריו נשבר ונדכה כהן און ויצאה נשמת יתרו מתוכו וחזרה אל הקדושה וידוע שיתרו הוא משרש קין שהוא מהגבורות. וכל כח החיצונים הוא מסוד מלכי קדם כי אין יניקה לחיצונים מן החסדים אלא מן הגבורות וז"ש ודא הוא כהן און ס"א דשמאלא שאחיזתו מהגבורות ולכן חשבה רחל שח"ו בנה היה מבחינה זו כי ראתה שמתה בלדתה אותו ושהיה נגדיי ליסוד דקדושה שממנו החיים דאיהו חי העולמים. אבל יעקב ידע שהוא בסוד צדיק דנפיק מנה כמ"ש בפרשת ויצא והוא בסוד ההוא רוחא דשבק בה שהוא מהחסדים וקראו בן ימין כמ"ש בספר א"י. והוא בסוד שם ב"ן וה' תתאה נחלקת בצורת דו גי' או"ן דקדושה: