מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:קה

ולאו רישיה סיפיה שקראם ישראל ואח"כ עם עוד וירא לשון יחיד ויראו העם לשון רבים:

דנחת עם בנוי בגלותא כדי לעוזרם לעשות הבירורין וסביל עליה גלותא שירד שם על מנת לסבול הגלות גם שלא היה לו כן כי אדרבה ויחי יעקב בארץ מצרים מ"מ הוא ירד אדעתא לסבול גלות אע"פ שכבר עשה את שלו בק"ל שנים כמ"ש ק"ל שנה מעט ורעים:

ואעיל לבנוי בגלותא כמ"ש ואלהים פקוד יפקוד אתכם הרי הזהירם לקבל הגלות עד בוא ישועת ה':

הוא ממש חמא וכו' לא כרבי שחזר לזה העולם בצלם דהבלא דגרמי או במלבוש חלוקא דרבנן כמ"ש בשער הנבואה אלא הוא ממש בגופו הקדוש:

אעלך גם עלה דוק שייחס עלייה ראשונה לו ית'. לפי שאז בפטירת יעקב התחיל השעבוד ולכן היה צריך כח עליון להעלותו כי אז נתעוררו הדינים הקשים כמ"ש בפרשת ויחי גורן האטד הכא איתרמיז שולטנותא דמצראי דאיתערי אבל בזמן הגאולה שנכנעה הס"א נאמר גם עלה כלומר אתה תעלה עצמך בלי מונע:

סליק קב"ה להאי סבא כי הצדיקים הנפטרים נפשם בטוב תלין בג"ע וגם גופם בשובה ונחת ואין להם פנייה ועסק בענייני עוה"ז אם לא יהיה להם איזה מעורר כמרז"ל באיכה שירמיה העיר את האבות ומרע"ה מקבריהם וכן קב"ה ג"כ א"ל ליעקב קומי חמי ברך וכו' ואין די בהודעה לבד כמ"ש בכניסת הארץ אמר ה' למשה זאת הארץ אשר נשבעתי וכו'. שילך ויודיע לאבית וכו' אלא קום ממש וחמי בעיניך:

עמא תקיפא כי קליפת מצרים היתה כוללת כל הס"א כמרז"ל וגם את הגוי אשר יעבודו לרבות ד' מלכיות נבוכדנצר רישא דדהבא ופרס ומדי הזרועות וכו' אבל גלות מצרים היה כולל כל הקליפות וזהו עמא תקיפא וטעמו כי שם נבלעו כל הנשמות שנשרו מאדה"ר עד דמטו רגלין וזהו גוי מקרב גוי ממש. עד שע"כ אמר יעקב דחילנא דישצון בני כדלקמן כדי שלא יטמעו ביניהם וה' השיבו אנכי ארד וכו' ולהבין התשובה כי הוא פחד על בניו וה' השיבו על עצמו: אקדים מה שנודע שק"ל שנה היו פגם של אדה"ר וכנגדם נתאמץ יעקב דאיהו הוה שופריה דאדה"ר ועשה תיקון פרטי בכללות ק"ל שנים כמ"ש הוא עצמו מעט ורעים כנז"ל: גם סביל עליה גלותא ואעיל לבנוי בגלותא כדי שיעשו התיקון בכללות. וה' רמז לו אנכי ארד עמך גי' ק"ל ירצה עם הק"ל של הבחינות שלך שעמה יהיה סיוע גדול לבניך ועם שכינתי שאשתף אל שלך בזה יצאו גאולים ולזה אמר חמי ברך בחוש הראות. חמי גבוראן וכו' בראיה שכלית תראה עשר מכות שבהם הוכנעו כל עשר מדריגות כוללת כל טומאה כמש"ה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. דחילו ואימתא שהגם שידע גזירת השעבוד וקבלה עליו. לא חשב שסיום הגזירה יהי' במצרים הטמאה: