מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:קד

מגו עאקו דלהון מז"לן טעם לצרה זו מפני שאז היה זעיר בסוד הקטנות כמ"ש הרב בסוד קי"ס וידוע שבחי' הקטנות היא שמות אלהים ג' מוחין דקטנות שעליהם נאמר נח"ר גרוני דהיינו שז' הבלים אינם יכולים לצאת מהגרון והוא הוא ענין הצעקה וכנזכר בחילוק שועה לצעקה כי צעקה אינו אומר כלום כי צעקה היא בלב שנאמר צעק לבם אל ה' והיינו מתוך הצרה שאין הקול יכול לצאת וז"ש כאן ויצעקו מגו עאקו דלהון והזכיר קודם שראו אוכלוסין חילין ומשריין ג' בחי' נגד ג' שמות אלהים לכן רבו המקטריגים על ישראל והוצרכו לעזר עליון דרך נס כמו ביציאת מצרים כן היה כאן כי.

ביה שעתא אתגלי עתיקא קדישא וכו' יובן במ"ש בכללי הר"חו שיש בדעת העליון דדיקנא דאריך ג' הוי"ות דיו"דין ושהם סוד שם ע"ב תיבות ע"ש וזוהי הארה שנמשכ' עתה מעתיקא להמתיק ג' אלהים. חר"ן עם רי"ו גי' דע"ת.

ואז אשתכח רעוא רעוא דייקא שה"ס הארת הדעת הנקרא רעוא בכ"מ. וזה טעם מופלא לשם ע"ב הנז' בקי"ס והבן שהוא הורדת כח הרצון העליון ואז הוא עת רצון כנודע:

ואמנם בס' דצניעותא אמר אלי דייקא בעתיקא תלייא ויתבאר במ"ש הר"חו ז"ל בל"ת על פסוק זה והוא שר"ת "מה "תצעק "אלי הוא אמ"ת שה"ס תיקון ז' מתיקוני דיקנא ואליו כיון מרע"ה ע"כ. וידוע שתיקון זה ה"ס תרין תפוחין קדישין שה"ס ז' שמות ס"ג העולים אמ"ת וממנו שרש הדעת הנעלם בזעיר כמ"ש בסוד פ' תורת אמת היתה בפיהו. וקי"ל דעת אסהיד באנפוי דמלכא. והטעם כי הדרת פנים נמשכת מסוד יסוד העליון המאיר בפרצוף התחתון שלמטה ממנו. ולכן אין לסריס הדרת פנים זקן. והנה תיקון זה של ואמת הוא ז' והוא ממדות חכמת הכתר. והוא בסוד חסד בבחינת המקיפים. ובסוד יסוד בחי' הפנימיים ע"ש. והנה הפנ"ים גי' א"ל מלא שה"ס חסד בבחי' הקף דהיינו אל מלא. ואם תחבר לו שם אל פשוט יעלה רי"ו והוא בסוד הטיפה הפנים שביסוד ושממנה שרש שם ע"ב שמות הנזכר כאן וה"ס מל"ת אל"י ר"ל שמות אל שלי. והבן כי סוד תיקון זה דב' תפוחין ה"ס ב' שפולי יסוד הנוקבא דעתיק שהיא לאריך כמדריגת בינה לזעיר. והרי תיקון זה ה"ס מ' של מ' העליונה שיש באצילות ולכן משם נתן כח לים סוף ה"ס רח"ל סופא דכל דרגין. ועבד ימא נימוסין עילאין. ואיפשר דמשום דאיהו בחי' נוקבא לכן אמר הרב ז"ל שאז נמשך ש"ע נהורין בסוד קר"ע ואז נקרע שטן בסוד נח"ש הנז' לפנינו. וש"ע גי' א"ל ב"פ מלא והיינו אלי: וגם כי תיקון זה הוא בסוד חסד לבחי' הפרצוף. מ"מ עיקרו גבורה דמ"ס והוא מסוד ס"ג או אהי"ה בחי' בינה שגם שם אל כתיב בו ואל זועם בכל יום שזועם בחיצונים וכ"ש להיותו סוד מקיף שכל מקיף הוא גבורה. אבל הוא מבחינת מיתוק מופלא:

רח"א מהכא אשתלים ידא וכולהו אצבען הרגיש דהו"לל היד החזקה. ולזה אמר שאז נעשה תיקון גדול ומאז נתייסד לתיקון העולם. וז"ש מהכא פי' מכאן זכה העולם לאותו שלימות שהוא הכנעת הגבורות ומיתוקם: ובזה יכון שהתחילה גזרת בין הבתרים ת' שנה מלידת יצחק שהוא שורש הדינים. והנה סתם יד היא השמאלית גבורה והיא נחלקת לה' אצבעות שהם ה' גבורות חג"ת נ"ה. ואולם שם אהו"ה במילוי יודי"ן שהוא גי' אצבע ה"ס ה' אצבעות יד ימין ה' חסדים. אבל שם אהו"י הוא ה' גבורות בהתכללותם עם ה' חסדים כמ"ש בכוונת שמע וכן אל"ף ה"י וי"ו יו"ד גי' אצב"עה והוא רמוז בר"ת. וירא ישראל את היד. והרי אישתלים ידא היא היד הנז' בפסוקת וכולהו אצבען הרמוזים בר"ת. אמר עוד ואישתלים ידא דאיתכליל ביה בימינא יובן במ"ש בס' א"י שער טנ"תא שיש בחי' חסד שהוא בפנימיות כלי הגבורה. ויש בחי' גבורה שהיא בפנימיות כלי חסד וה"ס התכללות שמאלא בימינא וימינא בשמאלא כנזכר בכ"מ בזוהר ובתיקונים. ולעומת כן אמר שנשלמה היד הנכללת בימין שר"ל שגם היא נשלמה להמתק ובעבור זה נרמז בס"ת וירא ישראל את היד גי' תל"ה שהוא ה"פ אלהים ה' גבורות שנכללו עם ה' חסדים שבתוך החסד. באופן שיש ב' רמזים בר"ת וס"ת המורים שכל בחי' הגבורות נשלמו לימתק ועל כללות ענין זה נקרא היד הגדולה פי' שיד שמאל נעשית גדולה שהיא ימין וכן היד הגדולה גי' חס"ד:

כולא בימינא איתכליל הוא מ"ש בזוהר ע"ש יומם יומא דכליל כולהו יומי שכל חגת"נה כלולים בו בין ה' חסדים בין ה' גבורות והרי זה לעומת מ"ש ואישתלים ידא דאיתכליל בימינא. ועוד נקרא יומא דאזיל עם כולהו יומי שהוא בחי' התפשטות החסד בחג"ת נ"ה וממתק ה"ג וזהו ובימינא תליא ששלימות הכל תלוי בחסד:

הה"ד ימינך ה' דק' נאדר מב"ל וכמ"ש לקמן ועוד כפל ב"פ ימינך אך יתורץ במ"ש כי מדבר על ב' מיני המיתוקים הנז' כי התחיל מבחינת התכללות שנכללו ה' גבורות בה' חסדים ולכך הוסיף י' במלת נאדרי. וכן נאדרי גי' רס"ה דהיינו עשרה הוי"ות וה' כוללים לרמוז שה' חסדים וה' גבורות נכללו ונתייחדו כל כך עד שיחשבו לחמשה לבד ור"ת גי' חס"ד שהכל נעשה חסד. ונתחזק החסד בזה ע"ד האמור באברהם קדמאה לא שלים. פי' קודם העקידה.

ובתראה שלים אחר העקידה וידוע ששם הוי"ה מתחלק י"ה בחסד ו"ה בגבורה. ועכשיו כל השם שלם ביחד במקום אחד. פי' שלם בחסד בבחי' אחת ושלם בגבורה בבחינת השנית ולכן הזכיר הוי"ה ב"פ גם הוי"ה בנקודתה שעולה מ"ו גי' חס"ד הרי ששניהם נעשו חסד שלם. ועוד ב' ידות הם מילוי דמילוי י"ה. יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף הם י"ד אותיות יד ימין. וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף יד שמאל ושניהם יחד הם כח וז"ש נאדרי בכח. תרעץ אויב כי זו היא הכנעת הס"א כשנמתקו הגבורות שאז אין לה אחיזה וחלק בקדושה:

וא"ר יצחק וכו' נותן טעם למה שנז' במה נתחזק כח החסד מה שלא נמצא במקום אחר ואמר שהוצרך הכל להכניע תוקף לב פרעה שהוא היה מקור כל החיצונים ונתאמץ בכל כחות חיצונים נגד הקדושה. לכן רצה הקב"ה למתק כל בחי' הגבורות כמש"ה היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. פי' שה' עשה לו יד גדולה במצרים כי בתחלה היתה חזקה ואח"כ נעשית גדולה. א"נ בתחלה היו ב' ידות ואו נתחברו שתיהן ונעשו יד אחת גדולה כשתים בכח יחודם המופלא: סיחון ועוג ה"נ שהרי כמו שכתוב ואני אקשה את לב פרעה כן כתוב בסיחון כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ומצינו שרק אותם הזכיר דוד בהלל הגדול ולא כללם בכלל למכה מלכים גדולים:

אינון לגבי ישראל אתתקפו פי' שהיו מאמינים שיש כח במהימנותא השולט על הכל וחשבו שהם היו ראויים לקבל השפע יותר מישראל. וזה במה שראו גדולתם מופלאת על כל בני עולם לכן לא רצו ליכנע לישראל. וה' הקשה לבם להלחם עמם כדי שיראו שאינם ראויים לקבל הכח כי אם ישראל כמ"ש למען תתו בידך כיום הזה ולא אמר למען הראותם את כחי כמ"ש בפרעה: