מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר א:ט

והרמ"ז כתב ואשים דברי לשון רבים נודע כי פרד"ס מתקן אבי"ע סוד מתקן אצילות פר"ד מתקן בי"ע ועיקר פנימיות עולם האצילות הוא עתיק סוד מלכות דאד"ק ונקראים בי"ע עולם הפירוד ועלמא דנוקבא ה"ס מלכות זעיר המתפשטת בהם ולכן בענין הסוד אמר לקמן שנעשה ממנו רקיע אחד: ומכל שאר מלין דאורייתא שהם פר"ד אמר שנעשו ארצות וכנגד ב' בחינות אלו אמר דברי. כי דבר בכל מקום ה"ס נוקבא והן הב' מלכיות הנז'. וסוד בקיעת הפה הוא בכח הגבורות בסוד ה' מוצאות וע"י הזווג סוד אחע"ה גיכ"ק העולה רי"ו. ואז"ל תורה ניתנה מפי גבור"ה גי' רי"ו כמלת דבר"י ולכן עסק הפרדס יהיה בדיבור ממש כמ"ש כי חיים הם למוצאיהם שבעליית ההבלים למעלה מקבלים חיים שמתערבים עם האורות העליונים וז"ש ואשים דברי פי' שימת דברי אלהים חיים בהבל היוצא מפיך ולפי ערך החידוש נעשה רקיעא חדא. סוד רקיע הוא אור מקיף המתפשט ונעשה רקיע החופף גם מפר"ד נעשה ארץ הוא המתפשט כמו שכתוב לרוקע הארץ:

ולבאר פרטות המאמר נאמר אין ספק שבסגולת עסק התורה מאירים העולמות כל א' תוך חלק הראוי לו דהיינו ג' חלקי הפר"ד מוסיפים הארה בבחינת ג' כלים של הפרצוף פנימי אמצעי חיצון. חיצון בפשט אמצעי ברמז פנימי בדרש. והנה לג' עולמות בי"ע שבהם מתפשטים ג' הכלים לסוד נשמה להם כנודע וכל ג' הכלים וג' עולמות הם בסוד עלמא דנוקבא וכללם נקרא ארץ. אבל הסוד הוא כנגד החיה והוא סוד פנימיות האצילות בסוד עתיק. ובעוסקו האדם בפרד"ס מוסיף כח בד' עולמות ומזה ימשך זוהר עליון על נשמתו בלי ספק. ונלע"ד שעיקר התיקון הוא לזמן תיקון העולמות אחר זמן המשיח שאז יהיה בנו כח להמשיך הטיפה מפנימיות עתיק משא"כ עתה כמ"ש הרב בכוונת ק"ש (ונרמז במ"ח דף ס"ו ע"א פרק ד' פיסקא ה' ע"ש) ואז יתעלו העולמות ממה שהיו קודם חטא אדה"ר והם שמים חדשים וארץ חדשה חדש ממש. כי אז תבאנה נשמות חדשות כמ"ש בספר הגלגולים פ"ז ושם נאמר שאלו האורות החדשות יאירו על העוסקים בתורה בעוה"ז וזכו בה לנטוע שמים וליסוד ארץ ועומדים לפניו גנוזים עד בא יומם שיתעלו העולמות והעשייה תוכלל באצילות והאצילות יתעלה עד כנגד טיבור דאד"ק ויזדכך גופו בסוד ארץ חדשה וצלם נשמתו בסוד שמים חדשים: ודע שכפי החידושים שמחדש האדם לפי כח וזכות שיש לו מעלה ניצוצי נשמתו מקליפת נוגה לפי יגיעו וטרחו. ובתשובת הרב כששאלו הרח"ו ז"ל איך השיג כל כך בתורה והשיב לו שטרח הרבה יותר מכל בני זמנו. וכתב בדרוש מרכבת יחזקאל פ"ה וז"ל אלו הלבושים הנזכרים בפרשת ויחי דף כ"ד ע"ב אין פי' שנעשים מחדש אלא שמתבררים מהרע שנתערבו בו על ידי חטא אדה"ר ונעשים חדש ממש וכפי מה שחסר לאדם להשלים מלבושו כך ימים קצבו לו וז"ש שם מן יומא דבר נש אתעבידו מלבושוי. וז"ש כאן לדבר פר"ד עטרין לה בע' עטרין ומלה דחכמתא שטא בע' אלפין. שהכל בסוד ז"ק ימי עולם או ימי קדם:

והנה התורה כלולה ממ"ע ול"ת ששרשם מחו"ג שהם בדעת ויסוד דהיינו יסוד של עליון מאיר בדעת של התחתון והבן שבכל קו האמצעי של כל האצילות לא יש בכללתו כי אם ב' דעות שהם דעת אריך שבתוכו יסוד עתיק. ודעת זעיר שבו יסודות או"א וכתב בפרשת משפטים דקכ"ג ע"א דעת גניז בפומא דמלכא ופירש בו הרב בשער אריך פרק ג' שהוא דעת דעתיק בפה אריך. ובס' א"י שער טנת"א פירשו על יסוד אימא בפה זעיר. נמצא שכללות התורה הוא בשני פיות. פה דאריך בכח דעת ויסוד דעתיק. ופה דזעיר בכח דעת ויסוד או"א וז"ש וחרב פיפיות. ובמ"ת נתעלה זעיר עד דיקנא דאריך כמרז"ל שנדמה להם כזקן ואז נתחברו ב' הפיות: וידוע שמן הגרון יוצאים ז' הבלים גי' גרו"ן ומקיפים ז' קצוות. והנה פר"ד מאיר בסוד ז' הבלי זעיר. הפשט מזעיר דעשיי' לנוקבי' אשר שם. והרמז מזעיר דיצירה לנוקביה והדרש בבריאה. וזה שאמר: קב"ה נטיל להאי מלה ונשיק לה ה"ס התעלותה עד שרשה שהוא הפה ואז מקבלת כח לבירור שלה שהוא בהורדת אור עליון שלה וז"ש בע' עטרין:

גליפן ומחקקין פירוש שבעליית מ"ן גורם זווג עליון דחיך וגרון ויוצאים משם ז' הבלים בסוד פתוחי חותם דמתרגמינן כגלף דעיזקא וה"ס מוצאות הפה וכ"ז בחידושי פר"ד אכן הסוד הוא עליון:

וסלקא ויתבא על רישא דצדיק כ' הרב שיש שני דיעות בזעיר א' המכריע בין תרין עטרין שהם חו"ג שלו וזהו השולח פארותיו להסתעף בגופא דזעיר והב' הוא המכריע בין חו"ב ומקורו הוא מתיקון ז' דאריך שהוא ואמת גי' ז' פעמים ס"ג שמז' מילואיהם יוצאים ז' הבלים וזה הוא פנימי ואינו מתפשט למטה. ודעת תחתון הוא נק' ראש צדיק שהוא ראש ליסוד בסוד עליונו של חוט השדרה כמ"ש בכוונת הלולב שתחתונו יסוד ועליונו סוד הדעת וזהו ויתבא על רישא דצדיק שהוא הדעת:

וטסא מתמן פירוש שמשם מקבלת עוז לעופף לגבוה ממנו: ושטא בשבעים אלף עלמין אחר שעלתה לדעת עליון שמקורו מתיקון ז' דדיקנא משם מתעלית עד שורש הדעת שהוא תיקון הז' עצמו וכל אורות אריך הם בסוד אלפים ומשם מתעלים עד הפה ששם גנוז אור דעת עתיק הנז"ל וז"ש וסלקת לגבי' ע"י ואמר מלין דע"י מלין דחכמה ירצה אע"פ שה"ס מלין ודברים הכל סתום אפילו הפה דידיה כמ"ש בא"ר דקל"ד ע"א ודא הוא טמירא דכולא דלא אתדבק וכו' ופירש בו הרב בשער אריך פ"ג שעדיין הכל סתום משום שבזה הפה דאריך איתטמר ויתיב דעת דעתיק:

ברזין סתימין עילאין ירמוז לכמה בחינות של יסודות נעלמים שיש בתוך זה הפה דהיינו יסוד חכמה סתימאה בסוד חיך וגרון. ויסוד עתיק והארת דעת שלו. ואז בהתעלות חידוש הסוד:

אתחברת באינון מילין דע"י מפני שבפה ה"ס חיבור האורות כנודע מסוד עולם הניקודים והחיבור הוא כעין זווג בין מלה העולה ובין מלין דע"י וז"ש וסלקא ונחתא בהדייהו שה"ס העלאת מ"נ והורדת מ"ד אח"כ: עאלת בח"י עלמין וכו' ה"ס פנימיות יסוד עתיק שהוא סתום וגנוז ודאי שאין שום כח להמשיך משם הטיפה עד בוא משיחנו שיזכה לסוד יחידה דאצילות כנז"ל: עין לא ראתה ה"ס חכמה סתימאה המלבשת לגבורה דעתיק המתוארת בשם אלהים ובתוכה גנוז יסוד עתיק ואז בכח זה הבירור הנפלא שנתבררה בתכלית: נפקי מתמן מלאין ושלמין בסוד טיפה שלימה כלולה מחו"ג דפנימיות יסוד עתיק ואז יכולה לעמוד ברום עליון ואתעטרת קמי עתיק. א"נ ח"י עלמין גניזין ה"ס ג' רישין דאריך כתרא ואוירא ומוחא שבהם ט' הויות וט' אהיה הם ח"י כמ"ש באוצ"ח שער ג' רישין ואז נפקי מתמן באותו מקום שבין ראש האצילות לעתיק ושאטן ואתיין שלמין ואתעטרו קמי ע"י ממש:

בההיא שעתא ארח עתיק ידוע שסוד החוטם הוא שם ס"ג כמספרו ודרך בו עולים האורות עד הדעת שה"ס המצח וגם הוא סוד ס"ג כנזכר בדרוש ג' רישין ווהו בירור מעולה עד מאד כנזכר בס"ה סוד ריח ההדס בליל שבת והכוונה לעלות אותו הסוד עד המקור העליון ואז אעטר לה. בש"ע אלף עטרין שאלו באים מכמה בחינות. א' מסוד החוטם שיש בו ב' אל שבמילואו ב' פעמים הק"ף הם ש"ע כמ"ש בא"ר ק"ל אורכא דחוטמא שע"ה עלמין שהם ב' אל הנז' וכללות ה שבנוקבא דפרדשקא הם שע"ה. עוד בחי' ב' בסוד דעת עתיק שכולל בו ג"ר והוא שורש לז"ת הרי ש"ע ש כנגד חב"ד הכלולים בו ע כנגד חג"ת נהי"מ שהוא שורש להם ועם י כוללים אתעביד רקיע ומכאן יאיר אור נפלא על נשמתו להשיג הסודות עד שרשם העליון חידושים נפלאים. ואם תצרף ב' ההי"ן שיש בשני נוקבי החוטם עם רקיע יעלה שמים. ולהיות סוד שמים אלה מסוד ש"ע נהורין שבפנים ב' אל מליאים ושבחוטם שהוא בפנים לכן נאמר בהם אשר אני עושה עומדים לפני שמאירים מפנים העליונים ושאר מלין דאורייתא שהם פר"ד אחר שכל אחת נתעטרה בעולמה בע' עטרין כנזכר לעיל:

וסלקין ואתעבידו ארצות החיים פירוש עולים כולם כלולים עד נוקבא דאצילות ומקבלים הארות ממלכיות או"א שהם סוד העטרות של יסוד ואז נחתין ומתעטרין לגבי ארץ חד היא רחל העליונה. ומשם שורש הגופות הזכים העתידים להיות בזמן התחיה שאז יהיו ג' בחי' הכלים שהם מז' מלכין קדמאין מצוחצחים כמו שהיו קודם שבירתם וידוע שסוד ז' מלכין הם מ"ה וב"ן וג"פ מ"ה וב"ן כנגד ג' בחי' הכלים יעלו ארץ ותצרף לה שם הוי"ה יעלה גי' חדש"ה שהרי מקבלת חידושה ממלכיות או"א שהם י"ה והארץ עצמה שהיא סוד מ"ה ב"ן שהם ו"ה הרי הוי"ה והבן שחידוש הגופות יהיה ממ"ה וב"ן ושל הנשמות משם ס"ג שהוא ישלוט לעוה"ב כבתחלה כקודם מיתת המלכים:

מהו ובצל ידי כסיתיך דק"ל מה ענין כיסוי זה לנטיעת שמים וארץ. והשיב בשעתא דאתמסר וכו' זו הצעה לתירוץ ויובן כמ"ש בס' א"י (ונרמז קצתו במ"ח דף כ"ט) שהמלאכים יצאו מזווגי הנשיקין שהם ז' מינים והמשובח שבכולם הם הנשיקין שהיו בין או"א קודם שנבררו זו"ן והם המלאכים היותר מעולים שהם קיימים לעד. אבל נשמות בני אדם באים מנשיקין ומזווג תחתון של היסודות דזו"ן שהם יותר מעולים. פי' אותם דעיבור שני דמוחין גדולים מכל המלאכים שכולם מבחינת חיצוניות והצדיקים מהפנימיות שהוא זווג היסודות. אמנם המלאכים אינם סוברים כן אלא מחשיבים עצמם יותר מכל הצדיקים להיותם רוחניים מדנשיקין דוקא. לכן כשעלה משה למרום אמרו מה לילוד אשה שהוא זווג תחתון בינינו ורצו לשורפו בהבל פיהם באומרם שהם באים מן ההבלים דנשיקין דאו"א והם הם מלאכי עילאין האמורים פה שנתקנאו במשה וקב"ה חפא עליה וחיפוי זה הוא אור מקיף מאימא עילאה כי היא הסוככת ומגינה:

והשתא דהאי מלה סלקא וכו' ירצה שאז מימי מרע"ה הוכן אור מקיף האמור לחפות על החידוש ועל הת"ח המחדשו שלא יתקנאו בו. הה"ד ובצל ידי: הידים הם חו"ג. ויד החסדים בצל שלה שהוא אור מקיף ירד למטה כעין צל וחופה על מרע"ה. ובזה מתורץ מה ענין כיסוי זה שאלמלא הוא לא היה די בשימת דבריו בפה הת"ח לבא לידי גמר נטיעת שמים וארץ כי יהיו לו מונעים ועיכובים מהמלאכים העליונים: אבל עתה בכיסוי זה יבא לגמר טוב כי בעודם דברי בפיך כסיתיך אתה והם ואין די בכיסוי למחדש אלא צריך לכסות גם החידוש מעינא שלא יתראה לעין כל. וזה לתועלת גבוה שיתעלה החידוש ביד רמה לנטוע שמים חדשים בקיום נצחי לבחי' עתיק יומין כנז"ל. ומכוסה שלא ישימו בה המלאכים דופי לעכב עלייתה. ועוד ולאמר לציון וכו' ר"ל שגם בחיים תועיל תורתו להמשיך חו"ג מיסוד אימא הנקרא ציו"ן ע"ש חו"ג שיש בו לתיקון זו"ן: ואמר תרעין ומלין סוד ב' מיני חו"ג. א' הנמשכים תוך זעיר שהם חג"ת נ"ה נ' שערי בינה וזה בבחי' פנימי. והב' ה' מוצאות הפה בסוד ההבלים וא"ש אמרו אלין על אלין שההבלים מקיפים מבחוץ על הפנימיים:

ואי תימא וכו' ע"ד ולגלוגו עלי אהבה לאו הכי וכו' מרן האר"י ז"ל גרס דלאו אורחיה ברזין דאורייתא. נלע"ד שטעמו מה שמגזים בכאן הוא בענין הסודות ולא בפשט כמ"ש בספר נגיד ומצוה בפסוק האזינו שהסוד עורף ליוצא מההקדמות המקובלות. ואינו יכול להמציא הקדמה מפלפולו או מחמת קושיא אם לא יהיה יסודו אמיתי ומקובל מהראשונים או מושג ברוח הקודש כמעלת האר"י ז"ל. אך אם יודע הקדמה מקובלת מצוה גדולה לו לפרש דברי תורה ומאמרי רז"ל עפ"י ההקדמה. והא זו דרך ישרה בנל הפירושים הנמצאים בזוהר. זה אומר בכה וזה אומר בכה וכולם דברי אלהים חיים אחר שהיסודות אמתיים. וכן מחלוקת הלל ושמאי כי זה דרש במדה א' וזה במדה א'. ע"כ תמצית דברי הרמ"ז ז"ל עם שאינו לשונו ממש באורך: