מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר א:רצח

ת"ח ויחלום וכו' ראיה למ"ש שהנבואה צריכה הכנה בין מצד הזוכה לה בין מצד המקום ושל יחזקאל היתה הוראת שעה וראיה מיעקב והקשה וכי יעקב שהיה אחוז בדעת ששם מקור המוחין שהם סוד הקדושה וכן כתיב קדוש יעקב והוא שלימא דאבהן שלא יצא ממנו שום פיסול דבאתר דא קדישא שהוא מושפע מלבנת הסכיר שהוא יסוד הבריאה ששם משך הדעת כנזכר בסוד המרומם לבדו מאז:

לא הוה נסיב פי' עדין לא היה אלא בבחי' קטנות כמ"ש בדרוש מוחי הקטנות ולא היה לו כח להמשיך מוחי הגדלות:

ויצחק הוה קיים ואז היה נמשך השפע מצד הבינה באופן שהיו לו שני מונעים א' מצדו שעדיין לא היה גדול שני מצד גדולת יצחק שאם לא היו לו שניהם היה זוכה למדריגת נבואה:

תמן אתר גרים חוצה לארץ והתנגדות טומאת לבן הרי חוסר ההכנה: וע"ד כתיב ביה חלום ירצה שכאן היתה לו מעלה יתירה על הראשונה שלא נזכר בה שום מראה אלא חלום שהיא המדריגה הגרועה אבל כאן מראה אלא שהיה על ידי חלום וכמ"ש גבריאל הבן להלז את המראה

לארעא קדישא עם שבטין פי' שהיתה לו הכנת המקום והכנת עצמו ובודאי זכה לגדלות שהרי כבר היו לו שתי נשיו המתהוות מדעת ות"ת שלו אז זכה למדריגת נבואה הנקרא מראה ולא חלום כמ"ש ת"ח וכו': ויובן במ"ש בליקוטים פ' וישב שבחינת החלום הוא שבצאת מוחי הגדלות בעת השינה שאז שולטת הקטנות ושם במוחי הקטנות שהם גי' אלהים ונשארו סתומים ג' מוחין דגדלות שהם ג' הוי"ות דחב"ד העולים חל"ום וזהו אצלי וילך חרנה שה"ס ג' אלהים העולים חר"ן ואז ויחלום וכן בהיותו בחרן שהיה מושפע ממוחי הקטנות כתוב וארא בחלום וז"ש לעיל תמן אתר גרים. עוד רמז אחר בסוד החלום כמ"ש בזוהר הרקיע פ' וישב כי נבואה ה"ס אור נה"י דאצילות המתפשט דמתגלה בנה"י דבריאה:

ומראה ה"ס נה"י דבריאה המתגלה בנה"י דיצירה וחלום ה"ס היכל עצם השמים המתגלה בפרק אחרון דהוד דיצירה שהוא בעקב ולפי כל הנז' נמצא שסוד חלום הוא רשימו דחב"ד דגדלות הנשאר בחב"ד דקטנות. ואור זה מתפשט עד פרק אחרון דהוד דיצירה וזהו חלם גי' ג' הוי"ת המסתתר בפ' ששי והוא דרגא שתיתאה דנבואה כי עיקר הנבואה הוא בפרקין קדמאין דנ"ה ושם הוא גבריאל בפרק אחרון דהוד. וז"ש דאיהו לתתא ביצירה דרגא שתיתאה דנבואה. ונ"ל שהוא הוא מלאך אלהים שדבר עם יעקב בבית לבן וגם הוא האיש שמצא את יוסף תועה בשדה מראה על ידא וכו' היא מדרגה יותר עליונה כנז' וה"ס נ"ה דמ' דבריא' ששם שליטת הלילה כנודע כי ביום מאיר האצילות כנודע ונקרא חיה כי סתם החיות שבקדושה סודן בחי' נפש כנז' בזוהר הרקיע פ' ויקרא וגם חיה גי' כ"ג אותיו' שבמילוי המילוי דב"ן וג"כ דאהי"ה דהה"ין וגם כ"ג אותיות שבד' מילוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שכולם סוד הנוקבא:

ואי תימא וכו' שנראה שהיא מדריגת גבריאל שהוא בסוף היצירה לכן נצטווה להבין את דניאל שהשיג עד עתיק דעשייה:

הכי הוא ודאי וכו': הוא הנ"ל שמראה הוא מנ"ה דמ' דבריאה ששם חביון עדן הכסא ושם מקננא אימא שהיא מעולם הנסתר ומראה זו מתעלמת בנ"ה דיצירה ולכן צוה את גבריאל הבין משום דהוא אור הבינה ולכן מראה גי' גבריאל וכל זה היה לדניאל שלא עלה מן העשיה אבל לאבות היה במראה עצמה שבבריאה שסודו אל שד"י כמ"ש וארא אל האבות באל שדי:

יעקב בההוא זמנא שהיה עדיין במדריגת הקטנו' היה בסוד חלום כאמור מהו סולס כתוב בסוף דרוש הקטנות שסולם זה היה בסוד הקטנות דהיינו מוחין דאלהים המתקבצים בו באותו זמן:

מהו סולם דרגא דשאר דרגין ביה תליין ירצה היסוד בו נכללות כל המדות שעל כן נק' שמו כל: גם כל המדרגות דרך בו משתלשלות ויורדות בעולמות בין דעיבור בין דיניקה בין דגדלות כל המעלות באות על ידו. והוא יסודא דעלמא פי' יסוד דאצילות שהוא יסוד דזעיר הנקרא עולם ובו עולים למעלה שהוא תחילת קו האמצעי חוט השדרה העשוי מדרגות הן הן החוליו'

הכי הוא לאתקשרא וכו' כן הוא משפטו שנקשר עם הת"ת עד שאומרים גוף וברית חשבינן חד.

מאן ראשו מרגיש דהו"לל סולם מוצב ארצה ומגיע השמימה אלא רומז ענין אחר שלא היה מובן בלתי אומרו וראשו דהיינו ראש המטה הוא יסוד ישראל ויסוד לאה שהם בחזה במקום סיום יסוד דבינה וכמ"ש לקמן ראש המטה מאן הוא דא יסוד שהוא רישא דערסא ר"ל לא בחינה הדבוקה בסוף הגוף אלא אותה שהיא ראשית לזווג העליון של ישראל ולאה ששם יסוד אימא ולכן נק' ערסא קדישא ששם יסוד אבא בתוך של אימא ויצדק שם שם קדישא שה"ס א"וא ומנה נהיר וכו' ר"ל מבחי' ראש המטה הזאת: מאיר סולם זה שהוא יסוד זעיר:

מגיע השמימה מדייק מגיע: גם אמרו השמימה ולא שמימה ע"ד ארצה ומפרש בגין דאיהו סיומא דגופא ר"ל שעיקרו של יסוד הוא במקום סיום הגוף שהוא הת"ת ומשם מקבל כח ואור מלב השמים שהוא ראש המטה האמור ונמצא שעומד בבחינת זו בין ה' עליונה ה"ס יסוד אימא ולאה ובין ה' תחתונה רחל וזהו עלאה ותתאה וה"ס ב' הה"ין שבת"ת דהיינו שמים בין שתיהן:

כמה דברית וכו': כמו שסתמו של יסוד הוא ממש סיומא דגוכא ומתאריך ועומד ביו נ"ה ות"ת כך ראשו ה"ס התעלות התפשטותו עד טיבורא דלבא: וע"ד מגיע השמימה ולא שהוא בשמים אלא שעד שם הוא מגיע:

מאיך ההוא סולם ידוע שיש ביסוד ב' צינורות א' להשפיע הזרע וא לדתות המותרות וזה השני הוא שמשפיע לחיצונים כמ"ש בזוהר הרקיע באותיות דרב המנונא בפי' אות ח' ט'. ושם אמר שכשיש ח"ו עון בישראל הוא משפיע לחיצונים ואז מתערבים ניצוצי קדושה עם של חול ואין זה אלא כשהיסוד ח"ו בסוד אבר מת וזהו אומרו מאיך האי סולם כי בעון הפרת הברית תשש כח היסוד כמ"ש צור ילדך תשי שעל סוד ההולדה נק' צור ילדך בסוד קשוי לדעת וכה"א הביטו אל צור חוצבתם שהוא אברהם אב"ר מ"ה רמ"ח עלמין אורכיה כמ"ש בא"ר וכשתשש אז יוצאים ניצוצי קדושה עם של המותרות ועולים ע"י שרי א"ה ומקבלים אותו השפע מן הצינור השמאלי ולהפך כשישראל זוכים אסתלק האי סולם וזוקף ראשו למעלה ומשפיע אור זרע אמת וכולהו ממני נחתי לתתא מהדר גאון ה' ואתעבר שולטנות' הם ניצוצי הקדושה שהיו בתוכם נקבצו ועלו למקומם:

כולא בהאי סולם קיימא כי גם בעת הרצון צריך הוא לקיים הס"א במה שהוא חלקה שהם המותרות לבדם בלי צחצוחי זרע ולפ"ז יכון אומרו עולים ואח"כ יורדים כי ע' שרים מקומם למטה ואם לא יעלה אין בהם ירידה כי הם ירודון מעצמם וכסדרו של עולם שהקליפה קדמה לפרי:

בתלמיה שולטנותא שזה כחו במדריגת החלום ששיורי הגדלות נשארים בקטנות ומה שהפריד עשו משאר אומות הוא מפני שעשו הוא באצילות דקליפה כנז' במרכבת יחזקאל ושאר ע' אומות הם בבי"ע: