מפעלות אלוקים קפח

בענין קרח שאמר אם כמות כל האדם ימותון אלה כבר קדמהו ההודעה האלדית שנאמר בזאת תדעון כי יי' שלחני לעשו' את כל המעשים האלה כי לא מלבי והנה מופת יהושע על ידי תפלה היה והוא אמרו אז ידבר יהושע שמש בגבעון דום שהתפלל לשם עושה הנפלאות שיעמיד וידום את השמש בגבעון ולכך אמר הכתוב ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו ר"ל שנתארך היום והיה זה לשמוע יי' בקול איש ר"ל שקבל תפלת יהושע שהתפלל עליו והנה משני מיני המופתים האלה שזכרתי אין ספק שהמין הב' הוא יותר המשובח לאין שיעור לפי שהמין הראשון הוא פעל אדם קדוש יתפלל אל השם ויעשה נס בעבורו כי הוא העושה פלא ולא אחרים אמנם המין השני הוא פעל אלדי ושלימות הנביא ומעלתו תלויה בדבוק האלדי והתודעותו לא בדבר אחר ולזה היו מופתי אדוננו משה במצרים נכבדים מכל שאר המופתים לפי שהיו נעשים על פי השם ומצותו הפרטית ומפני שהיו המופתים המיוחדים למרע"ה מהמין הזה אמר לו השם על הים מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו כי מאחר שהיה שרביטו של מלך בידו ודבר יי' אתו כל מה שהיה עתיד להיות לא היה הוא צריך להתפלל עליו ולכך נתיחד מכל הנביאי' בשיהיה מטה האלדים בידו מה שלא נמצא בנביא אחר להורות שכל אשר הוא עושה היה במצותו של מלך נאמן ביתו וזה כלו גלה הכתוב באמרו לכל האותות והמופתים אשר שלחו יי' לעשות בארץ מצרים ר"ל שהיתה מעלת מדרגתו בשידעו יי' פנים אל פנים התודעות עליון מבלי אמצעי לא בדבר בדברים האלדיים כמעמד הר סיני אבל גם לענין האותות והמופתים אשר נעשו במצרים ע"צ ההכרח וצורך ידעו יי' בהם פנים אל פנים כי הוא שלחו לעשותם ואף על פי שהיתה ארץ מצרים מלאה גילולים בלתי מוכנת להכנס בה השפע האלדי. היה מתיחד הדבור האלדי שמה למשה כשהיה שולחו לעשות האותות והמופתים הה לפרעה וכל עבדיו ולכל ארצו וזה היה תכלית המעלה והדבקות ומה טוב אמרו אשר שלחו יי' לעשות בארץ מצרים שביאר בזה שאם לא עשה מרע"ה מופתים אחרי' לא היה זה לקוטן מעלתו כ"א מפני שלא שלחו השם לעשותם כי הוא ע"ה לא עשה דבר מעצמו אלא מה ששלחו יי' לעשות. ואמרו עוד ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל הוא להגיד שכבר עשה גם כן משה מעצמו מופתים אחרים גדולים מאד כפי נ שאם מעמידת השמש ברקיע מתחיית המתים והם בדבקות השכינה בעם שהיה מופת יותר עצום מביטול תנועת הגרם השמימיי כפי מעלת הנושא הלא תראה מה שאמרו במסכת פסחים שמנים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמרע"ה ושלשים מהם ראוי שתעמוד להם חמה כיהושע שהורו בזה היות דבקות השכינה מעלה יותר עליונה מעמידת החמה ברקיע לאין תכלית כמו שהיתה מעלת משה בנבואה גדולה ממעלת יהושע על זה אמר ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל והסתכל שלא אמר ביד החזקה ובמורא הגדול אשר שלחו יי כמ"ש במופתי מצרים אבל אמר אשר עשה משה לעיני כל ישראל ושלא אמר במופתי מצרים אשר משה משה וידוע שאלו ואלו עשה משה לעיני כל ישראל אלא להודיע שמופתי מצרי' שלחו יי' לעשותם ובמצותו נעשו באשר רצה ית'. אבל דבקות השכינה בעם אחרי מעשה העגל ושלא ילך המלאך לפניהם במדבר לא שלחו יי את משה לעשותם כי הוא ית' אמר לשלוח לפניהם מלאך ואמר כי לא אעלה בקרבך אבל משה הפציר בדבר מה שחז' השם מגזרתו ר"ל משליחות המלאך והלכה שכינתו עמהם וכמ"ש ע"ז נגד כל מתך אעשה נפלאות