מדרש תנאים על ספר דברים לב:טו

וישמן ישורון ויבעט לעולם כל שלפי שבע רעים וכן את מוצא בראשונים דור המבול ודור הפלגה והסדומיים שלא מרדו במקום אלא מתוך מאכל ומשקין שנ' חמאת בקר וח' צאן מה הוא אומ' וישמן יש' ויב' אמ' הקב״ה למשה אמור לישראל כשאתם נכנסין אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך שלוה שנ' (לא כ) כי אביאנו אל האר' אשר נש' לא' זב' חל' וד' וא' וש' וד' ופ' אל אלה' אחר':

וכך אמ' להן משה כשאתם נכנסין לארץ אין אתם עתידין למרוד אלא מתוך שלוה שנ' (ח יב - יד) פן תא' וש' וב' טו' ורם לבבך וש' את ה' אלהי' וה״א בשבטים (ברא' לז כה) וישבו לאכל לחם וישב ראובן אל הבור (שם לז כט) וה״א בדור המדבר (שמות לב ו) וישב העם לא' וש' ויק' לצ' מה צחק ציחקו עמדו ועשו את העגל הוי מתוך מאכל ומשקה מרדו מאחר המקום ועמדו ועשו את העגל:

ר' שמעון בן יוחאי מושלו משל לה״ד לאחד שעשה לו עגל אחד והיה משפשפו ומגרדו ומאכילו כרשנים גדל העגל ונתן בעליו עול על צוארו קירטע העגל ושיבר את העול וקיצץ את הסבניירים כך אמ' הקב״ה למשה במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם מוטות עץ שברת ועשית תחתיהם מוטות ברזל (יר' כח יג):

וכן את מוצא בבני איוב שלא באה עליהם פורענות אלא [מתוך] מאכל ומשתה שנ' (איוב א יג; יט) ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין והנה רוח גדולה באה הוי מתוך מאכל ומשתה באה עליהם פורענות:

וכן את מוצא בעשרת השבטים שלא מרדו במקום אלא מתוך מאכל ומשתה שנ' (עמוס ו ד - ו) השוכבים עלי מטות שן הפורטים על פי הנבל השותים במזרקי יין מה נאמ' בהן (שם ו ז) לכן עתה יגלו בראש גולים הוי מתוך מאכל ומשתה מרדו מאחר המקום והגלה אותם מארצו:

וכן את מוצא למחר לימות המשיח שאינן מורדין במקום אלא מתוך מאכל ומשתה שנ' חמ' בק' וח' צאן מהוא אומ' וישמ' ישו' ויב':

שמנת עב' כש' אלו שלשה דורות שלפני המשיח שנ' (ישע' ב ז - ח עיי״ש) ותמלא ארצם סוסים:

ותמלא ארצם כסף וזהב:

ותמלא ארצם אלילים:

ד״א שמנת עב' כש' :

שמנת בימי ירבעם:

עבית בימי אחאב:

כשית בימי יהוא:

ד״א שמנת בימי אחז:

עבית בימי מנשה:

כשית בימי צדקיהו:

ד״א שמנת עב' כש' שמן אדם מבפנים והוא נעשה כסלים מבחוץ וה״א (ע' איוב טו כז) כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסיל:

ויטש אלוה עש' כענין שנ' (יר' ב יג) כי שתים רעות עשה עמי אמ' להן המקום במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם שנ' (שם יב ז) עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי ואומ' (תה' עח ס) ויטש משכן שילה, (תה' עח סז) וימאס באהל יוסף ואומ' (ישע' ב ו) כי נטשת עמך בית יעקב:

ד״א ויטש אלוה עש' כענין שנ' (יחז' ח טז עיי״ש) ובצאתם אל החצר הפנימית והנה בין האולם ולמזבח כעשרים וחמשה איש: