מדרש תנאים על ספר דברים כד:א

כי יקח איש אשה ובעלה למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כ י) ואיש אשר ינאף את אשת איש לא שמענו אלא בזמן שיש שלום ביניהן כל הבא עליה יהא במיתה אבל אם אין שלום ביניהן לא שמענו ת״ל כי יקח איש אשה ובע' בא הכת' ללמד על אשת איש לעולם כל הבא עליה יהא במיתה עד שתצא ממנו בגט:

כי יקח איש אשה מלמד שהאשה נקנית בכסף שאין לקיחה אלא בכסף שנ' נתתי כסף השדה קח ממני מה להלן כסף אף כל כסף שיכול והלא דין הוא ומה אמה עבריה שאין נקנית בביאה נקנית בכסף זו שנקנית בביאה אינו דין שנקנית בכסף יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואין נקנית בכסף מה ליבמה שכן אין יוצא בכסף תאמר בזו שיוצא בכסף ת״ל כי יקח:

ובעלה מלמד שנקנית בביאה שיכול והלא דין הוא ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בביאה [אשה שנקנית בכסף אינו דין שנקנית בביאה] אמה עבריה תוכיח שנקנית בכסף ואין נקנית בביאה מה לאמה עבריה שכן אין קנינה לשם אישות תאמר בזו שקנינה לשם אישות ת״ל ובעלה:

ומנ' שתהא נקנית אף בשטר ודין הוא מה כסף שאינו מוציא מכניס שטר שמוציא אינו דין שמכניס מה לכסף שכן פודין בו הקדישות ומעשר שני תאמר בשטר שאין פודין בו מעשר שני והקדישות ת״ל ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה בשטר אף הויה בשטר:

והיה אם לא תמ' חן בעי' מיכן היו בית שמאי אומ' לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערות דבר ובית הלל אומ' אפלו הקדיחה תבשילו שנ' דבר:

ר' עקיבה אומ' אפלו מצא אחרת שהיא נאה ממנה שנ' אם לא תמצא חן בעי':

ד״א והיה אם לא תמ' חן בעי' וכתב לה מלמד שאינו מגרש אלא לרצונו אבל האשה מתגרשת לרצונה ושלא לרצונה:

וכתב לה כל כתב במשמע:

( וכתב בין שכתבו הוא על ידי עצמו בין שכתבו על ידי אחר:

וכתב מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתב):

לה שיהא הכתב לשמה מיכן אמ' כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמ' לו הואיל ושמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך תן לי שאגרש בו ונטלו וגירש הרי זה פסול:

שמע קול התינ' מתלמדין ואומ' איש פל' גירש את פל' ממקום פל' ואמ' זה שמי וזה שם אשתי תן לי שאגרש בו פסול מלגרש בו:

יתר מכן יש לו שתי נשים ששמותיהן שוין כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה:

יתר מיכן אמר ללבלר כתוב ואיזו שארצה אגרש פסול מלגרש בו שלא אמ' תורה אלא וכתב לה :

שיהא הכתב לשמה:

וכתב אין לי אלא בדיו מנ' בסם בסקרא בקומוס בקלקונתוס ת״ל וכתב לה מכל מקום:

ספר אין לי אלא ספר מנ' עלי קנים עלי אגוז עלי זית עלי חרוב ת״ל ונתן מכל מקום:

אם כן למה נאמר ספר מה ספר מיוחד שהוא של קיימה יצא דבר שאינו של קיימה:

ר' יהודה בן בתירה אומ' מה ספר מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע יצא דבר שמחובר לקרקע אע״פ שתלשו וחתמו ונתנו לה פסול וה״א וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא מחובר שצריך כתיבה וקציצה ונתינה. ר' ישמעאל אומ' בשלשה מקומות הלכה עוקפת למקרא התורה אמ' אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכס' בע' והלכה אמ' בכל דבר שהוא מגדל צמחים:

התורה אמ' ולקחת את המרצע והלכה אמ' בכל דבר:

התורה אמ' וכתב לה ספר כר' והלכה אמ' בכל דבר:

כריתות דבר הכורת בינו לבינה מיכן אמ' האומר לאשתו הרי זה גטיך על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות:

ד״א ספר כרית' ונ' ביד' מלמד שצריך ליתנו לה בתורת גירושין נתנו לה בתורת שהוא שטר חוב או מזוזה אינו גט עד שיאמר לה הרי זה גטיך ונתן לא שתקח מעצמה:

בידה אין לי אלא ידה גגה או חצירה וקרפיפה מנ' ת״ל ונתן מכל מקום:

אם כן למה נאמ' בידה מה ידה מיוחדת שהיא רשותה כך כל דבר שהוא רשותה שאין ידה אלא רשותה אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר (במד' כא כו) ויקח את כל ארצו מידו וכי בידו היתה אלא שהיתה ברשותו:

כיוצא בו (ברא' כד י) ויקח העבד עש' גמ' וילך וכל טוב אד' בידו וכי בידו היה אלא שהיה ברשותו:

ושלחה לרצונה ושלא לרצונה שהיה בדין הואיל והאיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה אם למדתי שאינו מוציא אלא לרצונו אף האשה לא תהא יוצאה אלא לרצונה ת״ל ושלחה לרצונה ושלא לרצונה:

ד״א ושלחה לא שישלח עצמו ממנה מיכן אמ' האומר לאשתו הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי זה גט איני בעליך איני ארוסיך איני אישך אינו גט:

ושלחה מבי' מה ת״ל והלא משיגיע גט לידה הרי היא מגורשת אע״פ שעדיין היא בביתו ואם כן מה ת״ל ושלחה מביתו אלא שאם גירשה ולא הוציאה מביתו הרי הוא כמי שגירש והחזיר וצריכה ממנו גט לכך נאמ' ושלחה מבי':

ד״א ושלחה מבי' שלא תנשא עמו בשכונתו ואם היתה העיר קטנה תפנה ותך לה לעיר אחרת בנישואין אבל לא באירוסין אבל ביהודה אחד אירוסין ואחד נישואין מפני שלבן גס בארוסותיהן:

אמרת מי מפנה מפני מי האשה מפנה מפני האיש אפלו בית גדולים שבישראל שדרך האשה לינשא מעיר לעיר לכך נאמ' ויצאה מבי' ואם היתה החצר שלה האיש מפנה מפני האשה: