מדרש לקח טוב, שמות כב:ח

על כל דבר פשע, כלל, על שור על חמור על שה על שלמה, פרט, על כל אבדה חזר וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש בנכסים מטלטלים שאין להם אחריות, אף הכלל אין לי אלא בנכסים מטלטלים שאין להם אחריות, לא בא הכתוב אלא לחלק בין כסף וכלים ובהמה.

אשר יאמר כי הוא זה, שפלוני אומר כי הוא זה, ופלוני אומר אינו הוא, מיכן אמרו עד שיהא ההודאה ממין הטענה, והטענה שתי כסף, שנאמר כסף או כלים, מה כלים שנים, אף כסף שנים, ומה כסף דבר חשוב, אף כלים דבר חשוב, וההודאה שוה פרוטה.

ונקרב בעל הבית אל האלהים. הרי כאן אחד, עד אלהים יבא דבר שניהם, הרי כאן שנים, אשר ירשיעון אלהים, הרי כאן שלשה, מיכן אמרו דיני ממונות בשלשה, דברי ר׳ יאשיה וכו׳, בפירקא קמא דסנהדרין.

אשר ירשיען. חסר ו, ללמדך אשר ירשיעון אלהים, זה דיין שלישי, כדתנן דיני ממונות בשלשה, זה בורר לו אחד, וזה בורר לו אחד, ושנים בוררין להם עוד אחד, ומטין על פי אחד, בין לזכות בין לחובה, לכך נאמר אשר ירשיעון אלהים, זה דיין המכריע בין השנים.

ישלם שנים לרעהו. א״ר ישמעאל כאן הוא אומר ישלם שנים לרעהו, ולהלן הוא אומר ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו (ויקרא ה כד), הא כיצד כל המשלם את הקרן [חייב לשלם את החומש, כל שאינו משלם את הקרן] פטור מן החומש.

ד״א ישלם שנים לרעהו. ולא להקדש.