מדרש לקח טוב, שמות כב:ד

כי יבער איש. אינו חייב עד שיצא מרשותו והזיק.

שדה או כרם. לחייב על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו.

כי יבער איש. זה המבעה שבמשנתינו, לשון אכילה, כמו מים תבעה אש (ישעיה סד א), [שהאש היתה אוכלת את המים, שאע״פ שדרך המים מכבים את האש, בהר סיני מים תבעה אש]. אש לשון נקבה, וזה מבעה ששולח את בעירה לבער בשדה אחר, ומבעה זה השן.

את בעירה ובער בשדה אחר. כמו טענו את בעירכם (בראשית מה יז).

שדה או כרם. מה כרם שיש בו פירות, אף שדה שיש בה פירות.

ושלח את בעירה. מיכן אמרו מסר צאנו לבנו ולעבדו ולשלוחו פטור. לחרש שוטה וקטן חייב.

ובער בשדה אחר. למדנו שאם הגדיש בשדה חבירו שלא ברשות חבירו ואכלתו בהמתו של חבירו פטור, דבעינן בשדה אחר וליכא.

מיטב שדהו ומיטב כרמו. שדהו וכרמו של ניזק, נאמר שדה למטה, ונאמר שדה למעלה, מה שדה האמור למעלה, שדה של ניזק, דכתיב ובער בשדה אחר, אף שדה האמור למטה מיטב שדהו, שדהו של ניזק.

מיטב. מלמד שהניזקין שמין להם בעדיות, שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה.