מדרש לקח טוב, שמות כב:כד

אם כסף תלוה את עמי. ר׳ ישמעאל אומר חובה, דכתיב והעבט תעביטנו (דברים טו ח), חובה ולא רשות.

אם כסף תלוה. כסף בכסף אתה מלוה, ולא פירות בפירות, ולא כסף ופירות בכסף.

את עמי. ישראל וכנעני עומדין לפניך ללות, ישראל קודם את הכנעני, עני ועשיר, עני קודם, ענייך ועניי עירך, ענייך קודמין, שנאמר עמך, עניי עירך, ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמין.

לא תהיה לו כנושה. שלא תראה לו בכל זמן שלא יתבייש.

לא תשימון עליו נשך. זו אזהרה לערב ולעדים שהן גורמין לך, אזהרה למלוה מנין, ת״ל אל תקח מאתו נשך ותרבית (ויקרא כה לו), אזהרה ללוה מנין, שנאמר את כספך לא תתן לו בנשך (שם שם לז), מיכן אמרו המלוה ברבית עובר בחמשה לאוין, משום לא תתן, לא תקח, ולא תהיה לו כנושה, ולא תשימון עליו נשך, ולפני עור לא תתן מכשול, ר' מאיר אומר המלוה ברבית ואומר לסופר בוא וכתוב, ולעדים באו וחתומו, הרי זה נותן ממונו ואומר כתבו עליו שאין לו חלק באלהי ישראל, ורבית קצוצה יוצא בדיינין, וגובה את הקרן, ואינו גובה את הרבית, ומעות של יתומים אסור להלוות ברבית, אבל קרוב לשכר ורחוק להפסד מותר, ועד היכן חומר הרבית, אפילו לא היה נהוג להקדים לו שלום, ומשלוה הימנו מקדים לו שלום, הוא רבית דברים ואסור, ואזהרתו מנשך כל דבר אשר ישך (דברי׳ כג כ), להביא רבית מוקדמת ורבית מאוחרת, מוקדמת, כגון שהיה בדעתו ללות הימנו והיה משגר לו דורונות כדי שילוונו, ומאוחרת לאחר שפרע לו ממונו היה משגר לו מנחות שעל שהיה מעות חבירו בטילות אצלו, וכללא דרביתא כל אגר נטר ליה אסור, וכולהו מתפרשי בב״מ בפרק איזהו נשך.