מדרש לקח טוב, שמות יב:יא

וככה תאכלו אותו. ביוצאי דרכים, ר׳ יוסי הגלילי אומר לימדה תורה דרך ארץ על יוצאי דרכים שיהיו מזורזין.

מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם. לימדך שכל המיסב בסעודה אין דרכו לאחת מאלו, וכך למדנו במס׳ שבת איזהו התחלת סעודה משיתיר חגורו, ונעלו ומקלו מכל שכן.

ואכלתם אתו בחפזון. שני חפזון, חפזון דמצרים, דכתיב כי גורשו ממצרים (לקמן פסוק לט), וחפזון דישראל, דכתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה (שם יא ז), שלא יתעכבו מחמת הכלבים, כי היו נחפזים לצאת, והיו רצים מבית לבית לקבץ נכסיהם, לכך נאמר בחפזון, כיוצא בדבר וכסהו בעפר (ויקרא יז יג), ב׳ עפרים, עפר למטה ועפר למעלה.

פסח הוא לה׳. שיהיו כל מעשיהם לשם שמים, לקיחתו ושחיטתו וצלייתו ואכילתו.