מצודת ציון על איוב ו

לו. ענינו כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח׳:י״ט):

כעשי. כמו כעסי בסמ״ך:

והותי. ענין שברון רוח כמו הוה על הוה (יחזקאל ז׳:כ״ו):

לעו. ענין מגומגם ונשחת כמו ושתו ולעו (עובדיה א):

חמתם. ארסם כמו חמת תנינים (דברים לב):

בעותי. מל׳ בעתה וחרדה:

הינהק. כן נקרא קול צעקת הפרא והוא מל׳ ונאק נאקות (יחזקאל ל׳:כ״ד) בחלוף ה״א באל״ף וכן בין שיחים ינהקו (לקמן ל):

יגעה. כן יקרא קול צעקת השור כמו הלוך וגעו (ש״א ו):

בלילו. מל׳ בלבול וערבוב:

תפל. ענינו דבר שאינו מתוקן כל צרכו וכן טחים אותו תפל (יחזקאל י״ג:י׳):

בריר. רוק הפה כמו ויורד רירו (ש״א כא):

חלמות. ענין בריאות וחתק כמו ותחלימני והחייני (ישעיה לח):

מאנה. מל׳ מיאון:

כדוי. מל׳ מדוה וחלי:

לחמי. כן יקרא הבשר וכן ולחמם כגללים (צפני׳ א):

ויואל. וירצה כמו ויואל משה (שמות ב):

יתר. מל׳ התרה ופתיחה:

ויבצעני. ענין השלמה כמו וידיו תבצענה (זכריה ד):

ואסלדה. ענין חמום וכויה ובדרז״ל יד סולדת בהן (שבת מ):

בחילה. מל׳ חלחלה ורעדה:

כחדתי. ענין מניעה והעלמה כמו לא כחדו (ישעי׳ ג):

איחל. מל׳ תוחלת ותקוה:

ותושיה. מל׳ יש:

למס. מל׳ המסה והמגה:

חסד. ענינו חרפה כמו חסד הוא (ויקרא כ):

כאפיק. ענינו זרם מרוצת המים כמו כאפיקים בנגב (תהלים קכו):

הקודרים. ענין שחרות וחושך כמו שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳):

מני. מן:

קרח. הוא הגליד הנקפ׳ מהקור כמו משליך קרחו כפיתים (תהילים קמ״ז:י״ז):

יתעלם. מל׳ העלם ומכוסה:

יזורבו. כמו יצרבו כי זסשר״ץ מתחלפים והוא מענין חמום כמו צרבת השחין (ויקרא יג):

נצמתו. ענין כריתה כמו לבקרים אצמית (תהלים קא):

נדעכו. עין ניתור וקפיצה כמו דעכו כאש קוצים (שם קיח):

ילפתו. ענין אחיזה כמו וילפת שמשון (שופטים טז):

בתוהו. במקום שממה:

קוו. מל׳ קו וחבל:

עדיה. אליה כמו תגע עדיך (לעיל ד):

ויחפרו. ענין בושה:

חתת. שבר כמו חתתה קשתותם (ירמיה נא):

הבו. תנו:

צר. שונא:

עריצים. חזקים:

הורוני. למדוני כמו את מי יורה דעה (ישעיהו כ״ח:ט׳):

נמרצו. נתחזקו כמו וחבל נמרץ (מיכה ב):

ומה. הוי״ו הוא במקום אבל:

יוכיח. ענין ברור דברים כמו והוכיח בדברים (מ״ב יט):

נואש. ענין דבר שאין בו ממש ואין לחשוש עליו וכן ותאמרי נואש (ירמיה ב):

ותכרו. ותחפרו כמו בור כרה (תהלים ז):

הואילו. התרצו כמו ויאל משה (שמות ב):

ועל פניכם. לפניכם כמו על פני (שם ב):

שובו. התעכבו כמו לא ישבו בארץ ה׳ (הושע ט׳:ג׳):

הוות. דברי רשע ושבר: