מצודת ציון על ירמיהו נב

על. בעבור:

דיק. הוא מגדל הנבנה ללכוד העיר וכן ובנית עליה דיק (יחזקאל ד׳:ב׳):

במצור. החיל הסובב העיר ללכדה יקראו צרים כי מצירים לאנשי העיר:

ותבקע. ענין פתיחה:

נפצו. נתפזרו:

ויתפשו. אחזו בחזקה:

משפטים. ענין ויכוח:

בנחושתים. בשלשלאות נחושת:

הפקודות. מלשון פקדון וגניזה והוא בית הסוהר:

נתצו. שברו וכתתו:

הנופלים. ענין הטיה והתחברות כמו אל הכשדים אתה נופל (לעיל ל״ז):

האמון. כמו ההמון בה״א וכן אמון מנא (לעיל מ״ו) ור״ל העם הרב:

לכורמים. לעבוד הכרמים:

וליוגבים. ענין בורות כמו עשה הנחל הזה גבים גבים (מ״ב ג׳) ור״ל לעבוד השדות בחפירות ובורות, או הוא כמו וליוקבים מל׳ יקב היין כי גיכ״ק מתחלף ור״ל לדרוך ולהמשיך היין אל היקב:

המכונות. הם כני ובסיסי הכיורות:

ים. כעין גיגית גדולה עשויה לרחוץ בה:

הסירות. הקדירות:

היעים. המכבדות והמגרפות עשוים לגרוף בהם הדשן:

המזמרות. כלי זמר:

המזרקות. הספלים:

הכפות. הבזיכים:

הספים. אגנות כמו סף רעל (זכריה י״ב):

המחתות. כלים לחתות בהן האש המנקיות. הם היו כעין חצי קנה חלול והיה נותנים אותם בין לחם הפנים להכניס בהן הרוח שלא יתעפשו והוא מלשון נקי:

וחוט. קו וחבל:

נבוב. חלול כמו נבוב לוחות (שמות כ״ז):

ושבכה. הוא מעשה רשת:

רוחה. גם האויר יקרא רוח כמו שאפה רוח (לעיל ב׳):

הסף. כן יקרא מזוזת השער כמו וסף שער (יחזקאל מ):

סריס. שר:

פקיד. ממונה:

המצביא. מלשון צבא:

ויגל. מלשון גלות:

נשא. הגביה והרים:

מבית הכלוא. מבית המאסר:

ושנה. עניז חלוף ותמורה:

כלאו. מאסרו:

וארוחתו. הוא ענין פרס קבועה וכן ארוחה ומשאת (לעיל מ):