מצודת ציון על ירמיהו ל

ושבתי. ענין השקט ומנוחה כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיהו ל׳:ט״ו):

שבות. מל׳ שביה:

והשיבותים. מל׳ השבה:

כל גבר. כל איש:

חלציו. מתניו:

לירקון. למראה ירוק:

ומוסרותיך. הם קשורי רצועות העול:

אנתק. ענין העתק והסרה:

זרים. נכרים:

תחת. ענין פחד ושבר כמו אל תחת מפניהם (לעיל א):

ושב. ענין השקט ומנוחה:

ושאנן. ענין שלוה כמו שאנן מואב מנעוריו (לקמן מח) וכפל הדבר במ״ש לרוב השלוה וההשקט:

מחריד. מלשון חרדה:

הפיצותיך. ענין פוזור:

למשפט. כמו במשפט ובאה הלמ״ד במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ור״ל במשפט הראוי לגלות אוזן למוסר וכן יסרני ה׳ אך במשפט (לעיל י):

אנוש. ענין מכאוב חזק כמו ומכתי אנושה (לעיל טו):

לשברך. הלמ״ד היא במקום את וכן הרגו לאבנר (ש״ב ג):

נחלה. מל׳ חולי:

למזור. ענין רפואת המכה ותקרא כן לפי שדרך לפזר על המכה סממנים לרפאותה כמו לא זוריו ולא חובשו (ישעיהו א׳:ו׳) וגם המכה עצמה תקרא כן כמ״ש ויהודה את מזורו (הושע ה׳:י״ג) תהו לפי שעליה מפזרים הסממנים:

תעלה. ענין רפואה כמו תעלה אין לו (לקמן מו) וכפל המלה בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל יב):

מוסר. מלשון יסורים:

עצמו. ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (לעיל טו):

שאסיך למשיסה. ענין רמיסה ודריכה כמו מי נתן למשיסה יעקב (ישעיה מב):

ארוכה. ענין רפואה כמו ארוכת בת עמי (לעיל ח):

שב. ענין השקט:

שבות. מלשון שביה:

ומשכנותיו. מל׳ משכן ומדור:

תלה. מלשון תל וגל ור״ל על גבהה וחזקתה:

וארמון. ענין היכל ופלטרין וכן כי ארמון נוטש (ישעיהו ל״ב:י״ד):

משפטו. דרכו ומנהגו וכן עומד על העמוד כמשפט (מ״ב יא):

תודה. מלשון הודאה:

משחקים. מל׳ שחוק ושמחה:

והכבדתים. ענין רבוי כמו בעם כבד (במדבר כ):

יצערו. ענין מיעוט כמו ויצערו ולא יבין למו (איוב י״ד:כ״א):

ופקדתי. ענין השגחה:

לוחציו. הדוחקים ומצירים לו כמו וגר לא תלחץ (שמות כב):

אדירו. ענין חוזק ועל המלך יאמר שהוא החזק מכל:

ונגש. ענין הקרבה:

ערב. ענין התחייבות ודוגמתו התערב נא את אדוני וכו׳ (ישעיהו ל״ו:ח׳):

סערת. רוח סערה:

מתגורר. ענין כריתה וחתוך כמו מגוררות במגרה (מ״א ז):

יחול. ישכון כמו יחולו על ראש יואב (ש״ב יג):

מזימות. מחשבות כמו על בבל מזמתו (לקמן נא):

באחרית. בסוף:

תתבוננו. מל׳ בינה: