מצודת ציון על שמואל ב ז

הניח. מלשון מנוחה:

היריעה. וילון:

הנוה. גדרות הצאן, כמו (ישעיהו סה י): והיה השרון לנוה צאן:

ירגז. ענין תנועה ממקום המונח, וכן (שמואל א כח טו): למה הרגזתני:

לענותו. מלשון עינוי:

בהעותו. מלשון עון:

והוכחתיו. ענין מוסר ההכאה, כמו (חבקוק א יב): וצור להוכיח יסדתו:

בשבט. בשרביט:

ובנגעי. רצה לומר בהכאה, וכפל הדבר במלות שונות:

ונאמן. ענין קיום, כמו (ישעיהו כב כג): יתד במקום נאמן:

החזיון. ענין ראיה, כמו (שמות יח כא): ואתה תחזה, ורוצה לומר ראיית הנבואה:

הלום. הנה, כמו (שם ג ה): אל תקרב הלום:

תורת. ענין תואר ותכונה, וכן אמר כזה בדברי הימים (א יז יז) וראיתני כתור האדם המעלה, וקרוב לענין זה (שיר השירים א י): נאוו לחייך בתורים, ורוצה לומר הפנינים המסודרים בתואר ובתכונה יפה:

האדם. רצה לומר האדם המיוחד והמעולה:

ידעת. ענין אהבה ורחמים, כמו (עמוס ג ב): רק אתכם ידעתי:

הלכו אלהים. לפי שבכל מקום נאמר אלהים בלשון רבים, אמר גם הלכו בלשון רבים, לזווג המלות, וכן (שמואל א ד ח): האלהים האדירים האלה, וכמוהו רבים:

ממצרים גוים ואלהיו. המ״ם של ממצרים תשמש על גוים ועל ואלהיו, וכאלו אמר ממצרים מגוים ומאלהיו:

מצא. ענין הזמנה, וכן (ויקרא ט יג): ואת העולה המציאו:

הואיל. רצה וחפץ, כמו (שמות ב כא): ויואל משה: