מצודת דוד על תהילים עט

אלהים. אתה אלהים איך תתאפק על אשר באו גוים בנחלתך:

לעיים. כן דרך החרבות להיות מלאים מגלי אבנים:

נתנו וכו׳‎. כי לא נתנום לקבורה:

ואין קובר. כי הנשארים פחדו לצאת ממקום מחבואם ולקברם:

היינו חרפה. השכנים היו מחרפים אותנו:

עד מה. עד מתי יהיה כן וכי תאנף לנצח וכי תבער קנאתך כמו אש שהולך ושורף עד תומו:

שפוך. הסר החמה מאתנו ושפוך אותה על הגוים אשר לא יירצו לדעת אותך:

אכל. כלו והשמידו:

נוהו השמו. החריבו מדורו זה בה״‎מ:

אל תזכר וכו׳‎. אם אמנם עתה נשוב אליך:

מהר. במהירות רב תקדים לנו רחמיך כי דלונו מאד בתכלית העוני ואין לנו כח לסבול עוד:

על דבר. בעבור כבוד שמך לבל יחולל:

למען שמך. המורה שאתה רחום וחנון:

למה יאמרו וגו׳‎. למה יאמרו הגוים איה אלהיהם אם אלהים הוא יריב ריב עמו יודע לזאת יודע:

אנקת:. צעקת האסיר:

הותר. התר קשרי הנאסרים להוציאם להריגה:

והשב. כמו שעשה לנו כן השב גמול פורעניות אל שכנינו:

שבעתים. שני פעמים שבעה ר״‎ל רבת פעמים השב להם גמולם:

אל חיקם. הפורעניות תביא אל חיקם ולא יטה לכאן ולכאן:

חרפתם. גמול חרפתם אשר חרפוך:

ואנחנו. ואז אנחנו שאנו עמך וגו׳‎ נודה לך לעולם בעבור זה ונספר תהלתך להדורות הבאים: