מצודת דוד על תהילים עא

בך. על כי חסיתי בך מהראוי שאל אבוש לעולם:

בצדקתך. ולא לפי גמול המעשה:

הטה וגו׳‎. להאזין תפלתי:

לצור מעון. להיות דומה לצור העשוי בו מקום מדור המוכן לבוא בו תמיד להסתר:

צוית. הלא מעולם צוית למלאכיך להושיעני כי אתה לי למעוז כסלע ומצודה מימות עולם לזה גם עתה אל תרף ידך:

אתה תקותי. אליך אקוה ואתה לי למבטח מנעורי:

מבטן. מעת צאתי מבטן אמי:

אתה גוזי. אתה הוצאתני מרחם אמי ולזה תמיד מהלל פי הוא בך:

כמופת. עם כי הייתי כמופת לרבים ר״‎ל הצרות הבאות עלי המה היו לאות ולמופת להפחיד בני אדם שלא יחטאו שבל יקרה להם כמקרי:

ואתה מחסי עוז. אבל אתה מחסי עוז ולא כלו אותי הצרות ההמה:

ימלא פי. ובעבור זה ימלא וכו׳‎:

כל היום. מוסב על ימלא פי לומר כל היום ימלא פי לספר תפארתך:

לעת זקנה. לבל יאמרו כל מה שנתחזקתי לשעבר היה בכח ידי ולא ה׳‎ פעל כל זאת ולזה לא נשאר בחזקי בעת הזקנה כי תש כחי:

לאמר. כה יאמרו אלהים עזבו ר״‎ל נעזב הוא אל המקרה ולזה רדפוהו כי אין לו מציל לא בכח יד ה׳‎ ולא בכח ידו כי מעתה תש כוחו:

אלהים. לזה אתה אלהים אל תרחק ממני אם כחי כלה הלא ידך לא תקצר:

יבושו. אז יבושו בראותם כי ה׳‎ עמדי:

יכלו. לא יוסיפו להשטין עוד בראותם כי לא יועילו:

יעטו. יהיו מסובבים בכלימה כהלבוש הזה המעטף גוף האדם מסביב:

ואני תמיד איחל. על כי ידעתי אשר תמלא תוחלתי:

על כל תהלתך. אשר הללתיך מאז אוסיף עוד:

כי לא ידעתי ספורות. לא ידעתי מספר ידוע לתשועתך לומר אגמור לספר כולם ואחדל כי אין להם מספר ולכן אספר כל היום:

אבוא. בכל מקום בואי הנה אבוא בעזר גבורות ה׳‎ ולזה אזכיר לבד צדקתך הואיל ואין לי עזר כ״‎א ממך:

למדתני. נתתי לי בינה מנעורי להכיר נפלאותיך ומאז ועד הנה אספרם:

עד אגיד. ר״‎ל בכדי שאוכל להגיד ולהראות בעצמי כח זרועך להדור ההוא למען יודע גבורתך לכל הדורות הבאים כי האבות יספרו לבניהם:

וצדקתך. אף אגיד לומר הצדקה אשר עשית עמדי גברה למעלה עד מרום ולא בגמול עשית מה שעשית:

אלהים. ר״‎ל כי אלהים אתה בעל היכולת ומי כמוך למחות בידך:

אשר הראיתני. הצרות הבאות עלי הנה אתה הראתני אותם ומידך באו ואין ביד מי למנעם וגם אתה תשוב תחייני ואין ביד מי למחות:

תרב. לא הצלה בלבד כ״‎א עוד תרבה גדולתי ולזה תסובב לי נחמה על הצרות אשר עברו עלי:

גם אני. כמו שתרבה גדולתי כן ארבה גם אני להודות בנבל על אמתך ולזמר בכנור:

תרננה שפתי. בחתוך הדבור כי בפה אזמר לך:

ונפשי. גם נפשי אשר פדית תרנן גם היא כפי רוחניותה:

צדקתך. לומר מה שעשית הוא בצדקה ולא בגמול:

כי יבושו. בראותם כי עוד הרבית גדולתי נוסף על הצלת הרעה ובעבור זאת אספר צדקתך כל היום: