מצודת דוד על תהילים סג

במדבר יהודה. להסתר מפני שאול:

אלי אתה. מעולם אתה אלי לכן אדרשך:

צמאה. מתאוה אני לך כצמא אל המים בארץ ציה. כמו ההולך בארץ ציה ועיף מקום שאין שם מים כי אז מאוד יתאוה להם:

כן בקודש. כמו הצמא כן אתאוה לחזות אותך במקום הקודש ולראות עוזך שהוא הארון עם הכבוד אשר ישכון עליו:

כי טוב חסדך מחיים. ר״‎ל כי כל טובת חסדך מנתינת החיים הוא למען ישבחונך שפתי בעודי כי לולא זאת למה לי חיים ולזה אתאוה להיות במקום המקודש למען אשבחך שם:

כן אברכך בחיי. ר״‎ל וכאשר אשב במקום המקודש אעשה כן ואברכך כל ימי חיי ואשא כפי בהזכרת שמך להתפלל אליך:

כמו חלב ודשן. כמו שתשבע הנפש ממאכלי חלב ודשן כן תשבע נפשי אם יהלל פי את ה׳‎ בהרבה לשונות של רננות:

אם זכרתיך. באמת זכרתיך בהיותי על יצועי ובאשמורות הלילה כשאני מקיץ מהשינה מחשב אני בך:

כי היית. על כי היית לי לעזרה ובעבור חסיון צל כנפך ארנן לך:

דבקה. על כי דבקה נפשי ללכת אחריך לזה תמכה בי ימינך לבל אמוט:

והמה. ושאול ואנשיו מבקשים להשמיד את נפשי ולהמיתה כאלו הייתי רשע וחוטא:

יבאו. לזה יבאו בתחתיות הארץ מושפלים עד עפר:

יגירוהו. המגירי׳‎ יגירו וישפכו דמם ע״‎י חרב ויהיו למנה לשועלים ולחיות השדה:

והמלך. על עצמו אמר שהוא ישמח בתשועת ה׳‎ וגם כל הנשבע בה׳‎ יתהלל בישועתו כי הנשבע בה׳‎ הוא מאמין בו ויתהלל א״‎כ בהתשועה הבאה לו ממנו כי ישתבח עצמו על שהשכיל לדעת שה׳‎ הוא האלהים:

כי יסכר. כאשר יסגר פי המדבר עלי שקר בפני שאול בראותו שלא יוכל לי ולאנשי ואז אשמח אני ואנשי הנשבעים בה׳‎: