מצודת דוד על תהילים מב

משכיל. בזה ילמדו דעת והשכל להתפלל על הגאולה:

כאיל. כמו האילה הצועקת על חסרון המים כשאין לה לרוות הצמאון כן נפשי וכו׳‎:

צמאה נפשי. מתאוה אני לבית אלהים כצמא מתאוה למים ואשאל מתי אבא לראות פני ה׳‎ בבה״‎מ:

היתה לי וגו׳‎. דמעות בכיותי המה לי במקום הלחם ר״‎ל ישבעו אותי כאלו אכלתי לחם כי דמעות הבכי ימנעו האכילה וכן נאמר בחנה ותבכה ולא תאכל (ש״‎א א):

באמור. בעבור שאויבי אמרו לי איה אלהיך אם אלהים הוא יקום ויעזרך:

אלה. הדברים האמורים למטה אזכרה ובעבור הצער שעלי נפשי משתפכת ורוצה לצאת:

כי אעבור. בזכרי אשר עברתי לירושלים שלש פעמים בשנה בעגלות מכוסות כדרך החשובים והייתי מדדה ללכת לאט ובנחת עד בואי אל בה״‎מ:

המון חוגג. בקול המון שמח ורוקד:

מה תשתוחחי. כאלו מנחם נפשו ואומר לה אתה נפשי למה תלך שחוח ולמה תהמי בקול יללה קוה לה׳‎ כי עוד יבא עת שאודה לו על הישועה הבאה לי מעמו:

אלהי. כאלו תחזור הנפש להתרעם שוב ואומרת אתה אלהי הנה נפשי עלי תשתוחח על אשר אזכור הטובה שהיה לי ממך אשר הלכנו אל בית ה׳‎ מארץ ירדן וכו׳‎ וזכר המקומות ההם על כי היו בקצה גבול ארץ ישראל:

תהום אל תהום. ר״‎ל ועתה הצרות המרובות כתהום קורא כל אחד אל חבירו לבוא עלי כי עד שלא תלך האחת תבוא השנית וכאלו קוראין זה לזה לבוא:

לקול צנוריך. ונכונה אני לסבול המים הנשפכים מן הצנורות המשמיעים קול גדול בשפכם כי רבים הם והוא משל על רוב הצרות:

כל משבריך. צרות מרובות כגלי הים עוברים עלי:

יומם יצוה. בימים הראשונים כאשר הלכתי את בית ה׳‎ הנה ביום צוה ה׳‎ חסדו עלי והלכתי בטח בלילה במלון היה עמי שירה ותפלה לה׳‎ השומר חיי:

אומרה. זאת בזכרי אומרה לאל חזקי למה עתה שכחתני ולמה אלך בחושך:

ברצח וגו׳‎. ר״‎ל מה שחרפוני צוררי באמרם איה אלהיך דומים בעיני כאלו בחרב דקרו בעצמותי:

מה תשתוחחי. כאלו חזר לנחם שוב את נפשו ואומר לה מה תשתוחחי:

כי עוד אודנו. בעבור התשועה אשר יבא אלי כי הלוא הוא מעולם ישועות פני ואלהי: