מצודת דוד על תהילים לט

אמרתי. חשבתי בלבי אשמרה מנהגי מלחטוא בלשוני לדבר מה מול מדת הדין אשמרה לפי מחסום. אשמור עצמי כאלו היה על פי מחסום אשר ימנע הדבור ר״‎ל עם כל הכאב הבא עלי לא אצעק להתרעם:

בעוד רשע לנגדי. בזמן אשר הרשע הבא לבקרני עומד לנגדי כי אחשוב כאשר אצעק אז ישמח בצרתי:

נאלמתי דומיה. כ״‎כ ארגיל עצמי בשתיקה עד שנעשיתי כאלם בעבור השתיקה החשיתי מטוב. כי שתקתי מלדבר גם דברים טובים ונחומים כי פן ברבות הדברים אצעק ואתרעם:

וכאבי נעכר. עם כי כאבי נעכר עכ״‎ז אתאפק ואחריש:

חם לבי. הלב אשר בקרבי נתחמם מאד מאש החלי:

בהגיגי. כשהגה יוצא מפי בוערת כאש כי ההבל חם מאד:

דברתי בלשוני. מוסב על תבער אש לומר תבער כאש כשאדבר בלשוני וכפל הדבר במ״‎ש:

הודיעני. הודיע לי סוף ימי מתי אמות ואם מעט המה ימי חיי הלא אבחר למות מחלי זה מלסבול צער גדול ולמות אח״‎ז בזמן קצר:

מה היא. כמה היא וכפל הדבר במ״‎ש:

מה חדל אני. כמה מהזמן אהיה עם יושבי חלד:

טפחות. קצובות כדבר הנמדד בטפח:

וחלדי. זמני בעולם הוא כאין נגד שנותיך אשר לא יתמו:

אך כל הבל וגו׳‎. כל ההבלים היא בכל אדם איש לא נעדר בפגעי הזמן נצב סלה. הדבר הזה נצב לעולם ולא ישתנה להיות מי מבני אדם חדל מהבלי הזמן מפגעיו:

אך בצלם וגו׳‎. האיש הלא בחושך יהלך ולהבל וריק קובץ המון עושר רב כי הוא צובר ואינו יודע מי יאספם הבית כי פן ימות ואיש אחר יאספנו:

ועתה. הואיל וקניני העולם הבל המה מה יהיה א״‎כ תקותי אל ה׳‎ ומה הוא הדבר אשר אהיה מיחל לך עליה:

מכל פשעי. ר״‎ל ע״‎כ תקותי שתצילני מן העונש הבא על פשעי ואל תשים אותי להיות לחרפה בעיני הנבל:

נאלמתי. הלא בבוא עלי העונש הייתי כאלם ולא התרעמתי כי אמרתי הלא אתה עשית ולא תעשה עול במשפט:

הסר. לזה הסר מעלי הנגעים הבאים ממך עלי כי כבר כליתי ממלחמות ידך ודי בזה:

בתוכחות. בשיעור התוכחות הראויות על העון כן תייסר את האיש בעונש הגוף וגם תמס חמודות עשרו כעש הזה המבלה את הבגד:

אך הבל. ההבל הזה הוא לעולם ובכל אדם ר״‎ל כל החוטאים כלם נלקים לעולם בגופם ובחמדת עשרם אם לא ישובו לה׳‎:

שמעה תפלתי. להצילני מן העונשים האלה:

כי גר אנכי עמך. למול שנותיך אני כגר ע״‎פ האדמה כי מעט ימי וכן יכלו בתוכחות האלה:

תושב ככל אבותי. ר״‎ל כל מה שאני כתושב בארץ הוא רק ככל אבותי כי אם שהיו חושבים הנה מתו ואינם ולמול שנותיך אחשב כגר:

השע ממני. פנה ממני מכת ידך ואתחזק עצמי בתורת ה׳‎ כאשר יוסר היסורים המונים והטורדים:

בטרם אלך. עד לא אלך בדרך כל הארץ ואינני עוד בזה העולם כי אחר המיתה נעשה האדם חפשי מן התורה והמצות: