מצודת דוד על תהילים כה

נפשי אשא. אמסור נפשי לך למנה:

בך בטחתי. הואיל ובטחתי בך ידעתי שלא אבוש ולא ישמחו אויבי במפלתי:

גם. אז גם כל המקוים לך לא יבושו מן המלעיגים כי יראו כי יש תקוה הבוגדים. אבל הבוגדים בריעיהם חנם הם יבושו:

הדריכני. רוצה לומר למדני לדעת אמיתת דרכך לפי שאתה מושיעי ואליך אקוה לזה למדני דרכך ואלך בה ואהיה ראוי לתשועה:

המה. חסדיך ורחמיך:

כחסדך וגו׳‎. אתה ה׳‎ כפי מדת חסדך זכור ר״‎ל זכור מעשי הטובים המביאים מדת החסד:

למען טובך. עשה למען מדת טובך:

טוב וישר ה׳‎. ורוצה הוא להטיב לכל ע״‎כ מלמד הוא את החוטאים ומזהירם ללכת בדרך הנכון:

ידרך. מדריך את הענוים לאחוז בדרכיהם במשפט הראשון ולא יסורו ממנה ומלמדם עוד לאחוז בדרכי ה׳‎ וכמ״‎ש רז״‎ל מה הוא רחום וגו׳‎:

לנוצרי. לשלם חסדי לשומרי בריתו ועדותיו:

למען שמך ה׳‎. המורה על הרחמים:

כי רב הוא. אף שעוני גדול ורב:

מי זה. מי שירא מה׳‎ ובוחר בטוב אז ה׳‎ מלמדו ללכת בדרך שבחר וכמ״‎ש רז״‎ל הבא לטהר מסייעין לו:

תלין. כשימות וישכב בקבר תנוח נפשו בטוב ובזכותו יצליח זרעו ויירשו ארץ:

ליראיו. מגלה ליראיו:

ובריתו. התורה הנתונה בברית יגלה להם להודיעם:

כי הוא וגו׳‎. ולזה עיני אליו לבטוח בו כי יש תקוה:

כי יחיד. רצה לומר אין לי אוהב וריע כי כולם קמו עלי:

צרות לבבי. הצרות אשר בלבבי המה מתרחבים והולכים לזה אשאל הוציאני ממצוקותי:

ושנאת חמס. ר״‎ל שונאים אותי כאלו הייתי איש חמס:

תום וישר. מעשה התום והיושר שעשיתי המה ילמדו עלי זכות להיות נשמר:

כי קויתיך. הואיל ואקוה לך א״‎כ מהראוי שאהיה נשמר בצרוף זכות מעשה התום והיושר:

פדה וגו׳‎. כאומר לא על עצמי בלבד אני מתפלל כי אם על כלל ישראל: