מצודת דוד על תהילים כד

ומלואה. כל הדברים שהארץ מלאה מהם:

כי הוא וגו׳‎. רצה לומר כי מה שהארץ היא למעלה מן הים נראה מזה שהוא יתברך יסדה על הימים והכינה על הנהרות כי בדרך הטבע היתה הארץ יורדת תחת המים:

מי יעלה. ר״‎ל עם שכולם המה לה׳‎ מ״‎מ אין כולם ראויים לבוא בהר ה׳‎ והוא בית המקדש וכמ״‎ש מי בקש וכו׳‎ רמוס חצרי (ישעיהו א׳:י״ב‎) וכאלו ישאל ומי אם כן ראוי לעלות בהר ה׳‎:

נקי כפים. וכאלו השיב זהו הראוי מי שכפיו נקיים מממון שאינו של יושר ולבו ברור ביראת ה׳‎ ולא מפחד אדם:

אשר לא נשא. עד שלא נשבע בה׳‎ לשוא ולרמות שהוא דבר המסור ללב ואין מי יכיר בו וא״‎כ מנע מזה מפחד המקום:

ישא ברכה. זהו הנושא ברכה מאת ה׳‎ ויכול הוא לבוא לבית המקדש להתפלל על הברכה:

זה דור. זה הדור שהמה דורשי ה׳‎ והמה קרואים זרע יעקב הראוים לבקש פניך לעולם ולבא לבית המקדש:

שאו. אתם שערי בית המקדש הנה לכם יהיה נשיאה והרמת ראש וגדולה יתירה והנשאו. כפל הדבר לגודל ההתנשאות:

פתחי עולם. כן יקרא פתחי בית המקדש כי המשכן לא היה קבוע במקום אחד אבל בית המקדש קבוע במקומו עד עולם וכן נאמר מכון לשבתך עולמים (מ״‎ב ח׳‎):

ויבוא מלך הכבוד. כי ה׳‎ שהוא המלך אשר בו כל הכבוד הוא יבוא בכם לבית המקדש לשמוע אל הרנה ואל התפלה מן הבאים בו:

מי זה. כאומר ואם תשאלו מי זה מלך הכבוד אשיב לכם שהוא ה׳‎ החזק הגבור גבור מלחמה מתגבר הוא על הלוחמים עם אוהביו::

שאו וגו׳‎. כפל הדבר כדרך המשוררים ויתכן שהאחד אמור על בית ראשון והאחד על בית העתיד כי בבית השני לא שרתה השכינה:

ה׳‎ צבאות. המושל בצבאות מעלה ומטה:

סלה. עד עולם הוא מלך הכבוד: