מצודת דוד על תהילים ב

למה רגשו. ר״‎ל למה להם זאת להתקבץ ולדבר דברי ריק לא לעזר ולא להועיל:

יתיצבו. מוסב על למה האמור במקרא שלפניו לומר למה יתיצבו המלכים והשרים בעצה אחת על ה׳‎ ועל משיחו:

ננתקה. וכה יאמרו בעצתם נעתק מאתנו את מוסרי עולו לבל נעבוד אותו ואחז במשל לדבר בלשון הנופל בשור המושך בעול:

ונשליכה. הוא כפל ענין במ״‎ש לתפארת המליצה ולחוזק הדבר:

יושב בשמים. כאומר הלא ה׳‎ יושב הוא בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״‎ש גבור למעלה וא״‎כ הלא ישחק על עצתם וילעג עליהם וכפל הדבר במ״‎ש:

אז. כאשר ימתיקו הסוד והעצה היעוצה ידבר וכו׳‎:

ואני. וכה יאמר אבל אני הוא אשר המשלתי אותו למלך ואיך א״‎כ תוכלו לו לעמוד למולי וכאומר נראה דבר מי יקום שלכם או שלי:

אספרה. אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה׳‎ אמר אלי בני אתה כמ״‎ש בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב-כ״ג) והמלך יחשב ככל העם:

אני היום ילדתיך. ר״‎ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו:

שאל. לזאת שאל ממני ואתן שאלתך:

תרועם. תשבר אותם כמו המשבר מה בשבט ברזל:

ועתה. הואיל והוא מובטח מה׳‎ על כ״‎ז השכילו וקבלו מוסר ואל תדברו כזאת:

עבדו את ה׳‎. לקבל עול מלכותו:

וגילו. אז תשמחו בעת בוא רעדה על המורדים כי לא עליכם תהיה הרעדה:

נשקו בר. חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה:

פן יאנף. כי פן יחרה אף ה׳‎ בכם:

ותאבדו דרך. ר״‎ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו:

כי יבער. כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך:

אשרי. זהו תהלות החוסים בה׳‎ על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה׳‎ ועוצם זרועו ולזה חסו בו: