מצודת דוד על תהילים יח

ביום הציל. לעת זקנותו שניצל מכל התלאות או בכל עת שהיה ניצל מאיזה צרה אז שר השירה הזאת:

ה׳‎ סלעי. ה׳‎ לי למחסה כבנין הסלעים וכמצודה:

וקרן ישעי. הוא לי ישע ועזר כמו הקרן לבעל הקרנים:

מהולל. כשאני קורא לה׳‎ בהלל אז אני נושע מאויבי:

אפפוני. כאשר סבבו אותי כאבי מות וכאשר החלאים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:

חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני וקדמו אותי מוקשים המביאים המיתה:

בצר לי. בעת שהיה צר לי באחת מהדברים האלה אז קראתי לה׳‎ ושמע קולי ושועתי לפניו. ומה שצעקתי לפניו באה באזני וכפל הדבר במ״‎ש כדרך מליצת השיר:

ותגעש. רעדו ורעשו אויבי יושבי הארץ:

מוסדי הרים. הוא משל על פרעה ושריו:

כי חרה לו. כאשר חרה לו לקחת מהם נקמתי:

תאכל. תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם:

ויט. נטה את השמים למטה לארץ וירד עליו להיות קרוב להם להכות בהם והוא מדרך משל לומר שהיה ממהר ליפרע מהם:

תחת רגליו. להיות מוכן ליפרע מהם בחושך של ערפל:

וירכב. למהר לבוא:

כנפי רוח. דמה נשיבת הרוח לעפיפת העוף:

ישת חושך. להחשיך להאויב:

סביבותיו. החושך שם סביב סוכתו להיות מוכן לפניו:

חשכת. החושך הזה בא מחשכת רבוי המים הנבלעים בהעבים הפרושים תחת השחקים:

מנגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר הוא רוצה להאיר ולהושיע לי:

עביו עברו. היו העבים מעבירים להשליך על האויב ברד וגחלי אש:

וירעם. נתן בשמים קול רעם לרדת משם ברד וגחלי אש:

ויפיצם. את האויבים:

וברקים רב. ירה ברקים והמם אותם:

ויראו. היה נראה קרקעית אפיקי המים כי נבקעו המים:

ויגלו. כי נבקעה הארץ:

מגערתך. ממה שגערת בהאויב:

מנשמת. מנשיבת הרוח היוצא מאפך והכל הוא דרך משל:

ישלח. עזרתו שלח ממרום ולקחני מיד האויב:

ממים רבים. רודפי הרבים השוטפים כמים:

כי אמצו. כאשר חזקו ממני בהמלחמה אז הצילני מידם:

יקדמוני. שונאי היו מקדימין לבוא עלי בעת קרה לי מקרה רע בחשבם כאשר החילותי לנפול לא אקום עוד אבל ה׳‎ סמך אותי אף כי נפלתי הנה קמתי:

למרחב. למקום רחב להנצל מידם:

יחלצני. הוציאני מן המצר:

כצדקי. כפי צדקי כי לא הרעותי את אחד מהם:

כבור ידי. כפל הדבר במ״‎ש:

מאלהי. ממצות אלהי:

עמו. עם ה׳‎:

ואשתמר. שמרתי את עצמי מן הדבר הנחשב לי עון:

וישב. ולזה השיב ה׳‎ לי כצדקי:

לנגד עיניו. ולא נגד בני אדם ולהתיהר:

עם חסיד. כי כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:

עם נבר. עם איש ברור ונקי תתנהג בברירות כי תשלם לאיש כמעשהו:

עם עני. עם מוכנע:

ועינים רמות. המתגאים ביותר:

תאיר נרי. רצה לומר תשלח לי עזרה:

יגיה חשכי. יושיעני מן הצרה:

כי בך וגו׳‎. בבטחונך ארוץ למחנה האויב ולא אירא ובעזר אלוה אדלג על החומה לכבוש העיר:

תמים דרכו. לגמול לאדם כמפעלו:

צרופה. ככסף צרוף שאין בו סיג כן אמרות ה׳‎ והבטחתו אין בה דבר בטל:

מגן. מחסה כמגן:

כי מי אלוה. אשר בידו הכח למחות בידו:

תמים דרכי. דרכי היה תמים ושלם ולא נפקד איש מאנשי במלחמה:

משוה. שם רגלי קלות לרוץ מהר אחר האויב כאילה זו הקלה במרוצתה:

ועל במותי. העמדתני על גבהי וגדולתי:

למלחמה. לדעת תכסיסי המלחמה:

ונחתה. נתת בי כח לשבר קשת נחושה:

וענותך תרבני. גודל הענוה שבך להשגיח בי עשה אותי כאלו הייתי עם רב לנצח את האויב עם כי אנשי היו מתי מספר:

תרחיב. הרחבת פסיעותי לבל ימעדו רגלי להיות נוח לפול:

נתתה לי עורף. כי ברחו מפני ופנו אלי עורף:

ישועו. אל עזר בני אדם:

על ה׳‎. כמו אל ה׳‎:

כעפר. שיהיו דק כעפר הפורח ברוח:

אריקם. אעשה אותם ריק מכל כטיט המושלך בחוצות שנשחק ונדוק ברגלי אדם והרוח מפזרם ונשאר המקום רק ממנו:

מריבי עם. ממלחמות עמים:

תשימני לראש גוים. ויהיו מוכנעים לי ולא יוסיפו עוד להלחם עמדי:

לא ידעתי. כי הם מארץ רחוקה:

לשמע אזן. על כי ישמעו שיצא לי שם גבורה יהיו נשמעין לעבודתי:

יכחשו לי. ידברו אלי דברי כחש לומר שאוהבים המה לי כי יהיה פחדי עליהם:

יבולו. רצה לומר יהיו מיוסרים במכאוב:

ויחרגו. יהיו פסחים ממה שיהיו סגורים ברגליהם במסגרי כבלי ברזל:

חי ה׳‎. הלא ה׳‎ חי לעולם וכזאת יעשה כל הימים ויהיה ברוך לעולם בעבור זה:

הנותן. הנוקם נקמתי מיד האויב:

וידבר. שמני למנהיג להם:

מן קמי. תרומם אותי יותר מן הקמים עלי:

על כן. בעבור התשועה הגדולה הזאת:

מגדל. ובזה אודך בגוים כי אספר לומר דעו שה׳‎ מגדיל ישועות רצה לומר עושה ישועות גדולות למלכו ולא בתשלום גמול כי אם בחסד:

ולזרעו. וכן יעשה לזרעו עד עולם: