מצודת דוד על תהילים קמז

כי טוב. כי הוא טוב:

זמרה אלהינו. זמרה לאלהינו:

כי נעים וגו׳‎. על כי הוא נעים לזה נאוה לו תהלה:

בונה. הוא הבונה לעתיד את ירושלים ואת ישראל הנדחים בקצה הארץ יכנס אליה:

הרופא. הוא הרופא למי שלבו נשבר מרוב התוגה:

ומחבש. עושה תחבושת לעצבותם ר״‎ל מעביר העצבון:

מונה וגו׳‎. ר״‎ל יודע הוא מספרם וקורא להם שמות לכ״‎א שם הנאה לו:

לתבונתו. לדברים שיש בהם תבונה הנמצאים אצלו אין מספר להם כי רבו מאד:

ענו. הרימו קול לה׳‎ בהודא׳‎ על הטוב׳‎:

הרים. לפי שא״‎א לחרוש ולזרוע שם בעבור הגובה לזה מצמיח שם חציר למאכל בהמה:

לחמה. חציר ההרים:

לבני עורב וגו׳‎. נותן מזון לבני עורב הקטנים אשר יצעקו בעבור חסרון המזון וזו על כי המה לבנים בקטנותם חושבים אבותיהם שאינם בניהם בעבור שינוי מראות הנוצות ואינם חוששים לזונם והקב״‎ה מזמין להם יתושים מתוך צואתם ואוכלים אותם:

לא בגבורת. אינו חפץ במי שתולה בטחונו בגבורת הסוס לרוץ ולרדוף במלחמה:

לא בשוקי. לא ירצה במי שבוטח בחוזק שוקיו לרוץ רגלי:

רוצה. רק רוצה ה׳‎ ביריאיו וחוזר ומפרש שהם המיחלים לחסדו ואינם בוטחים בעצמם בחוזק השוק או בגבורת הסוס כי הבוטח באלו מסיר יראת ה׳‎ מעל פניו:

שבחי ירושלים. יושבי ירושלים:

ציון. אתם יושבי ציון הללו את אלהיך:

כי חזק. ולא יוכל האויב לכבשה מעתה:

ברך. הוא ברך את הבנים אשר בקרבך ר״‎ל שיהו הבנים מרובים ויתגברו על האויב:

השם גבולך. בגבולך שם שלום כי לא תבוא אליך מלחמה:

חלב וגו׳‎. ולא יאכלם האויב:

אמרתו. הוא המטר הבא במאמר פיו:

עד מהרה. כאשר ישלחנו ירוץ מהרה לעשות שליחותו:

כצמר. לבן כצמר ועם שהצמר הוא פחות ממנו בלובן עם כל זה המשילו לצמר על כי אין מה בארץ יותר לבן מצמר להמשיל אליו וכן וקולו כקול מים רבים (יחזקאל מ״ג:ב׳) וכמוהו רבים:

כפור. הוא הנופל מן השמים בשחר בזמן הקור המפוזר ע״‎פ האדמה כאפר המפוזר ולפי שאין הכפור לבן כמו השלג לכן דמהו לאפר:

משליך קרחו כפתים. ר״‎ל מקריש כל פני המים וכאילו השליך חתיכת קרח לכסות כל רוחב המים וארכו:

לפני קרתו. לפני הקור הבא בגבורתו מי יוכל להתקיים אם לא יתחמם מדברים המחממים:

ישלח דברו. ר״‎ל ישלח המטר או חום השמש והם ממסים את השלג והכפור והקרח וכשהוא מנשב רוחו ימסו ויזלו מים:

מגיד וגו׳‎. מוסב על מלת שבחי שאמר בתחלת הענין לומר שבחי את ה׳‎ על שהוא מגיד דברי תורה ליעקב:

חוקיו וכו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

לא עשה כן. ליתן להם דברי התורה ולא הודיע להם את המשפטים כ״‎א לישראל לבדם:

הללויה. לזה הללו את יה: