מצודת דוד על תהילים קמה

תהלה לדוד. לפי שבהמזמור הזה אין בה שום שאלה ובקשה כ״‎א שבחי המקום ולזה אמר תהלה לדוד כי אין בה כ״‎א תהלה ושבח:

ארוממך. אספר רוממותיך:

בכל יום. ר״‎ל לפי הראוי בכל יום מעין המאורע:

ומהולל מאד. יותר ממה שמהללין אותו כי אין חקר לדעת גדולתו ולהללו כפי מה שהוא:

דור לדור. דור זה ישבח מעשיך לדור הבא אחריו:

וגבורותיך יגידו. כפל הדבר במ״‎ש:

ועזוז וגו׳‎. ר״‎ל כמו שאני אספר גדולתך כן כולם יאמרו חוזק מעשיך הנוראים:

רב טובך. מרבית טובך:

וצדקתך. זכרון צדקתך ירננו:

חנון. נותן מתנת חנם:

ארך אפים. אינו ממהר לכעוס:

וגדל חסד. עושה חסדים גדולים:

לכל. לרעים ולטובים:

על כל מעשיו. על כל הבריות שבעולם:

כל מעשיך. ר״‎ל מכל מעשה ה׳‎ בא לו הודאה ושבח:

יברכוכה. יברכו אותך:

להודיע. כוונת דבורם יהיה כדי לפרסם לבני אדם גבורות ה׳‎ וגו׳‎:

כל עולמים. על כל העולמות בכל דור ודור ממשלתך עומדת בכל ימי הדורות:

סומך וגו׳‎. לבל יגיעו עדי ארץ:

לכל הכפופים. לאשר כבר כפפו קומתם עדי ארץ:

אליך ישברו. למלאות די מחסורם:

בעתו. לכ״‎א בעת הצריך לו:

פותח. אתה פותח את ידך ומשביע לכל חי לפי רצונו ותאותו:

צדיק. נותן צדקה למי שאין לו זכיות:

באמת. רוצה לומר בלב שיהיה פיו ולבו שווים ולא יכחיש הלב מאמר פיו:

ויברך כל בשר. ר״‎ל גם כל בשר יברכו וגו׳‎ כמוני: