מצודת דוד על תהילים קלו

כי לעולם חסדו. כי חסד ה׳‎ הוא דבר המתקיים לעולם ולא כן חסדו של ב״‎ו:

האלהים. הם מלאכי מעלה:

האדונים. הם צבא השמים וכסיליהם שהם אדונים למשול בארץ וה׳‎ הוא אדון אליהם ולכל אשר יחפוץ יטם:

לעושה. מוסב על מלת הודו לומר הודו לעושה נפלאות גדולות וכן כולם:

לבדו. ואינו צריך לעזר מלאכי מעלה:

על המים. והוא נגד הטבע כי טבע המים לעלות ממעל לארץ:

את השמש. ר״‎ל הודו לעושה את השמש למשול ביום וקבע לו תחומו ולא יעבור:

בבכוריהם. ביד בכוריהם כי כאשר שמעו הבכורים ממכת בכורות עמדו על אבותיהם למהר לשלח את ישראל:

ויוצא. ר״‎ל הודו לאשר הוציא את ישראל מתוך מצרים:

ביד. ר״‎ל הודו לאשר הוציא ביד חזקה ובזרוע נטויה והמשילו לגבור הנוטה בידו מול האויב בהלחמו עמו ואמר הודו לו על שהוציאם ביד רמה ולא כעבדים הבורחים:

לגזרים. לקרעים הרבה לכל שבט שביל לעצמו:

והעביר. הודו לאשר העביר את ישראל בתוך הים:

ונער. הודו לאשר נער וטרד בתנועה חזקה את פרעה וגו׳‎:

למוליך. ר״‎ל היה מוליכם בדרך הישר ע״‎י עמוד הענן:

ויהרוג. הודו לאשר הרג מלכים אדירים של כנען והם המלכים הגדולים שזכר וכפל הדבר במ״‎ש:

לסיחון. הודו לאשר הרג לסיחון וגו׳‎ ובעבור חזקו פרטו לעצמו:

ולעוג. הודו לאשר הרג גם לעוג וגו׳‎ ובעבור חזקו פרט גם אותו:

ונתן. הודו לאשר גם נתן ארצם לנחלה עם כי לא שאלו רק לעבור בגבולו:

נחלה. הודו לאשר נתנם נחלה לכל ישראל עבדו כי לקיים שבועתו להאבות היה די אם היה נתנם להצדיקים שבדור:

שבשפלנו. הודו לאשר זכר אותנו בעוד היינו בתכלית השפלות במצרים נבזים ומלוכלכים בעבודת פרך:

ויפרקנו. הודו לאשר פרק והושיע לנו מצרינו:

נותן. הודו לנותן לחם לכל הבריות ומשגיח על הכל:

לאל השמים. לאל היושב בשמים העליון על כל: