מצודת דוד על תהילים יב

הושיעה ה׳‎. להנצל מיד שאול:

כי גמר חסיד. כלה חסיד מן העולם ולא ימצא מי למחות ביד שאול וללמוד עלי זכות בפניו:

פסו. כלו אנשי אמונה וידברו עלי כזב בפני שאול:

שוא ידברו וגו׳‎. מה שמדברים רכות המה שוא כי לא כן עם מחשבותם:

בלב ולב ידברו. כאלו הלשון מדבר בשליחות לב האחד והלב השני בל עמו:

יכרת ה׳‎. מתפלל שיכרת ה׳‎ בעל שפתי חלקות והלשון המדברת דברים חשובים ויקרים בכדי לרמות:

ללשוננו. המדברת גדולות נגביר על כולם כי נוכל לרמותם שפתינו אתנו הלא שפתינו ברשותינו ונוכל לדבר בהם דברי שקר הפוך מה שבלב כי מי אדון לנו לצוות לבל לדבר כ״‎א הדבר שבלב כי מי יודע מה שבלב:

משוד. מחמת השוד שעושים לעניים ע״‎י ערמתם:

מאנקת. הצועקים על השוד אקום. להפרע מהם:

אשית בישע יפיח לו. כאלו אמר אשית ישע ביפיח לו ר״‎ל אושיע את הבא לאבד את הרשע בהפחת רוח בעלמא:

אמרות ה׳‎. הלא אמרות ה׳‎ המה טהורות ככסף הנצרף במקום מגולה במעבה האדמה פעמים רבות שאז היא טהורה מבלי סיג וכן אמרי ה׳‎ לא יפול מה מהם ארצה כי כן יהיה שיתן כח ביד המאבד את הרשע:

תשמרם. את האביונים:

תצרנו. תשמור כל אחד לעולם מידי אנשי הדור ההוא:

סביב. כי הרשעים הולכים סביבות האביון ללכדו כמו הראם הזולל אשר סובב הולך לטרוף בני אדם ולזה אין שמירה להאביון כ״‎א על ידיך: