מצודת דוד על תהילים קטז

אהבתי. סרס המקרא אהבתי ה׳‎ כי ישמע את קולי ואת תחנוני וא״‎כ מהדין עלי לאהבו:

ובימי אקרא. בכל ימי אשר אקרא אליו יטה אוזן לשמוע:

אפפוני. כאשר סבבו אותי מכאובי מות ומצאו אותי צרות השאול ומצאתי צרה ויגון וכפל הדבר במ״‎ש לרוב הצרות והקרבם:

ובשם ה׳‎. וכאשר קראתי אז בשם ה׳‎ ואמרתי אנה ה׳‎ מלטה נפשי:

חנון ה׳‎. כי אתה ה׳‎ חנון וצדיק ואתה אלהינו מרחם:

שומר. הלא אתה ה׳‎ שומר פתאים עם שאין בהם דעת לשמור את עצמם:

דלותי. כשהייתי דל ועני הוא יושיע לי:

שובי. ר״‎ל כאשר קראתי לה׳‎ בהדברים האלה אמרתי לנפשי בהבטחה אתה נפשי שובי למנוחה שלך כי ה׳‎ גמל טוב עליך מאז וכן גם עתה נתקבלה התפלה:

כי חלצת. כי מעולם הוצאת נפשי מן המות ומנעת את עיני מן דמעה ואת רגלי חשכת שלא יהיו דחוים ממקום אל מקום להיות נעים ונדים:

אתהלך. ומעתה אתהלך לפני ה׳‎ וגו׳‎, ר״‎ל בא״‎י ובין החיים לא כמו לשעבר שהייתי מגורש מא״‎י מפני שאול וקרוב הייתי לשכון בין המתים:

האמנתי. אמנה גדולה היתה בלבי כי הייתי מדבר כאשר הייתי מעונה מאוד בתכלית הסכנה:

אני אמרתי. חוזר ומפרש מתי היה ומה דבר ואמר אני אמרתי בעת הייתי נחפז לברוח מפני שאול כמ״‎ש ויהי דוד נחפז ללכת וגו׳‎ (ש״‎א כ״‎ג) ואם כי אז הייתי קרוב למות עכ״‎ז אמרתי אז כל אדם האומר שלא תהיה לי המלוכה הוא מכזב ומשקר וזו היא האמנה גדולה:

מה אשיב. מה מנחה אשיב לה׳‎, בעבור כל תגמוליו אשר גמל עלי:

כוס. אשא בבה״‎מ כוס מלא נסכים על הישועה אשר עשה לי ואקרא אז בשם ה׳‎:

נדרי. הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם עתה נגד כל עמו לפרסם הנס:

יקר. הן ראיתי כי יקר וקשה הדבר לפני המקום להביא המות על חסידיו בלא עתם ולזה הרבה לי נסים:

אנה. הנני מודה לה׳‎ על החסד שעשית לי על כי אני עבדך ר״‎ל החסד היה בעבור שאני מוכנע ולא בגמול המעשה:

בן אמתך. ר״‎ל מוכנע אני ביותר כבן אמה יליד בית ולזה התרת קשרי מוסרי:

זבח תודה. כי קרבן תודה באה על הנס:

בחצרות. אתם העומדים בחצרות בית ה׳‎ אשר הם בתוך ירושלים הללו את יה בשמעכם הנס הנעשה לי: