מצודת דוד על תהילים קיג

הללויה. וחזר ופי׳‎ הללו עבדי ה׳‎ אבל לרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי:

יהי. ר״‎ל אמרו בהלול יהי שם וכו׳‎:

ממזרח. מפי היושבים במזרח וכו׳‎ מפי כולם מהולל שם ה׳‎:

כבודו. משכן כבוד שכינתו הוא על השמים:

מי כה׳‎. מי עניו כמוהו כי אף אם אמנם הוא מגביה א״‎ע לשבת מעל השמים:

המשפילי. הוא משפיל עיניו להשגיח על כל הנעשה בשמים ובארץ כי למול רוממתו אף השמים תחשב לאין:

מקימי. בהשגחתו מקים את הדל מן העפר:

מאשפות. כפל הדבר במ״‎ש:

להושיבי. ועוד מרבה כבודם עד כי ישבו עם נדיבים וחזר ופירש עם נדיבי עמו והמה המעולים שבנדיבים:

מושיבי. הוא מושיב את העקרה בבית כי בעודה עקרה שבתה הבית מעט פעם בחוץ פעם ברחובות להפג צערה וה׳‎ בהשגחתו פותח רחמה ותלד ותשב בבית ותהיה א״‎כ אם הבנים שמחה בהיותה יושבת בביתה עם בניה:

הללויה. בעבור כל זה הללו את יה: