מצודת דוד על תהילים קיא

הללויה. אתם כולכם הללויה ואף אני אודה את ה׳‎ בכל לבב:

בסוד. בעצת ישרים ובני העדה ר״‎ל כפי אשר יורו ישרי הלב ויתר העם:

גדולים מעשי ה׳‎. עם כי מעשה ה׳‎ המה גדולים ר״‎ל עשויים בחכמה נפלאה עכ״‎ז המה דרושים ונמצאים לכל החפצים להתבונן בהם:

עומדת לעד. היא דבר המתקיימת לעולם משא״‎כ צדקת בשר ודם:

זכר עשה לנפלאותיו. כמ״‎ש במן קח צנצנת וגו׳‎ והנח אותו וגו׳‎ למשמרת (שמות יז) למען תהיה לזכרון:

חנון. כי הוא חנון ורחום ולזה עשה זכרון על הנסים למען ייטיבו דרכם ויקבלו שכר:

טרף. זה המן שכלכל בו אנשי דור המדבר:

יזכור. כי זכר לעולם הברית אשר כרת את אברהם להביאם לארץ ולזה אף כי מרו בו לא חסרו דבר:

הגיד לעמו. הבטיח לעמו להראות כח מעשיו להוריש ז׳‎ האומות ולתת להם נחלת הגוים ההם ולזה הגיד שלא יאמרו במקרה בא:

מעשי ידיו אמת. מה שגרש הגוים ההם היה לאמת הבטחתו לאברהם ובמשפט היה כי העובדי גלולים נגרשו בעונם:

נאמנים. כי כל פקודיו המה נאמנים ולא ימצא בהם דבר עול:

סמוכים. פקודיו המה סמוכים ונשענים להתקיים לעולם כי המה עשוים באמת וישר ואין א״‎כ מקום שיהיו בטלים בשום זמן:

פדות. להפדותם ממצרים:

צוה. על כי צוה להם התורה הנתונה בברית המתקיימת לעולם ובעבור קבלתה שלח הפדות:

קדוש וגו׳‎. ולזה קדש גם אותם במצותיו למען תהיה יראת ה׳‎ על פניהם:

ראשית חכמה. הנכון הוא שבתחלת למוד החכמה ישריש האדם בלבו יראת ה׳‎ ולשכל טוב יחשב לכל העושים כן כי אז תהיה תהלתו עומדת לעד להיות מהולל בחכמה כי תהיה מתקיימת משא״‎כ אם לא תקדים היראה אל החכמה וכמ״‎ש רז״‎ל: