מצודת דוד על תהילים קט

אלהי תהלתי. אתה אלהי תהלתי שאני מהלל לך בכל עת:

אל תחרש. אל תשתוק:

ופי מרמה. פי איש מרמה:

עלי פתחו. לדבר עלי סרה:

לשון שקר. מראים עצמם כאוהבים לבל אהיה נשמר מהם:

ודברי שנאה. אבל בלב סבבו אותי בדברי שנאה ולוחמים עמדי בחנם כי לא גמלתי להם רעה מעולם:

תחת אהבתי. במקום האהבה שאני אוהב אותם המה נוטרים עלי שנאה בלב:

ואני תפלה. עכ״‎ז אני איש תפלה להם כמ״‎ש ואני בחלותם לבושי שק וכו׳‎ (לעיל לה):

תחת טובה. במקום טובה:

הפקד. לכן הפקד עליו רשע כמותו ולא יחמול עליו:

על ימינו. להיות נכון אצלו לקטרג עליו:

בהשפטו. כשיהיה נשפט על מעשיו יצא חייב:

תהיה לחטאה. לא תחשב לזכות כ״‎א למזכרת עון לומר עליו בשמים איך מלאו לבו לשאול צרכיו מה׳‎, ואין לבו שלם עמו:

פקודתו. עשרו וקניניו שהוא פקיד וממונה עליהם:

ונוע ינועו. יהיו נעים ונדים לשאול פת לחם גם ישאלו וידרשו מתן ממקום מושבותם מבתיהם החריבות ר״‎ל גם על הפתחים ישאלו גם במושבותם מעוברי דרך:

ינקש. הנושה בו ישים פח יקוש ללכוד לעצמו את הכל והנכרים ממנו שאינם ראוים לירשו ישללו עשרו:

אל יהי. לא יהיה לו שום אוהב להיות מושך עליו חסד ולא יהיה מי אשר יחנן ליתומיו:

יהי אחריתו. בנו יהיה לכריתה ובדור האחר שאחר בנו ר״‎ל בדור השלישי ימח שם האב והבן כי ימותו ואינם ויושכחו מן הלב:

יזכר עון אבותיו. יהיה נזכר לו עון אבותיו לענשו גם עליהם וכמ״‎ש פוקד עון אבות על בנים (שמות כ׳:ה׳):

אל תמח. אלא יהיה נזכר על בנה:

יהיו נגד ה׳‎. לקטרג עליו ובעבור זה יכרת זכרם מן הארץ:

יען. בעבור אשר לא זכר לעשות חסד למי שצריך אל החסד ורדף הענוים ונשברי לב להמית אותם:

ויאהב קללה. אהב לעשות דברים אשר הקללה מעותדת לבוא עליהם ולכן תבא עליו הקללה המעותדת:

ולא חפץ בברכה. לא רצה לעשות דברים אשר הברכה מעותדת לבוא עליהם ולכן תהיה הברכה ההיא רחוקה ממנו:

וילבש. יהיה מעוטף בקללה כמדו המעטפת את כל גופו:

ותבא. הקללה תבוא בקרבו בשפע רב כמים:

וכשמן. עם כי המשיחה היא למעלה על הגוף עכשיו באה היא בהעצמות כן הקללה תרד בו אל חדרי בטן אל עצמו ובשרו:

כבגד יעטה. הקללה תהיה על גופו מסביב כבגד העוטה כל הגוף:

ולמזח. יחגור הקללה תמיד להיות לו למזח:

זאת פעולת. זהו גמול פעולת שטני מאת ה׳‎ וגמול הדוברים רע על נפשי:

עשה אתי. חסד ואמת:

למען שמך. למען יוגדל שמך:

כי טוב חסדך. כאשר חסדך טוב לכל כן הצילני גם אותי:

כי עני. אני נכנע ומושפל כעני ואביון ולבי נעשה חלל בקרבי מגודל הפחד והתוגה:

כצל כנטותו. כמו הצל וחוזר ומפרש כמו נטיית הצל שאינו בא מפאת עצמו כ״‎א ע״‎י נטיית הדבר העושה הצל כן נהלכתי אני ר״‎ל מהלכי לא באה מפאת עצמי ומרצוני כ״‎א ע״‎י מכריחים הלכתי גולה ומטולטל:

ננערתי כארבה. ננערתי בתנועה החזקה ממקום למקום כמו הארבה שאין לו קן מיוחד וננער מגדר לגדר:

מצום. בעבור הצום כשלו ברכי ונחלשו:

משמן. מהיות בה שומן:

ואני. בעבור מרבית הצום המה מחרפים אותי בלעג ובזיון:

יראוני. כאשר יראוני יניעון עלי בראשם בדרך לעג:

וידעו. תן בלבם לדעת ולהבין כי ידך עשתה זאת התשועה ולא באה במקרה:

יקללו המה. אף כי המה מקללים אתה תהפכם לברכה ואם כי קמו עלי מה בכך הלא קמו ויבושו כי לא יוכלו לי ואני אשמח במפלתם:

בשתם. הבושת אשר תביא עליהם יעטוף אותם מסביב כעטיפת המעיל:

כי יעמוד. כאשר יעמוד לימין האביון להושיע מיד הרשעים השופטים לקחת נפשי במשפטם המקולקל: