מצודת דוד על משלי ח

הלא חכמה תקרא. ר״ל מעלות החכמה הלא נכרת מפאת עצמה וכאלו היא תאמר אמריה להמשך אחריה:

בראש מרומים. כאלו עומדת בראש ההרים הרמים להשמיע קולה למרחוק:

עלי דרך. נצבה אצל דרך מקום יתפרשו ממנו נתיבות רבות ומצויים שם אנשים רבים עוברים ושבים:

ליד שערים. וסמוך היא אל מקום השערים אשר לפתח הקריה:

מבוא פתחים. ר״ל עשויים המה לבוא בפתחיה כי השערים ההמה פתוחים ועומדים ולזה רבים נכנסים ויוצאים בהם:

תרונה. שמה מכרזת החכמה את אמריה וכ״ז הוא ענין מליצה לומר הלא שבחה ידוע וכאלו מכרזת בפרסום רב:

אליכם. ואלה אמריה אליכם אישים וגו׳:

ערמה. התחכמות ותחבולות להערים להסיר הפתיות:

הבינו לב. תנו בינה אל הלב:

נגידים. ר״ל דברים חשובים ונכבדים:

ומפתח שפתי. מה ששפתי פותחים לדבר המה דברים מישרים וכפל הדבר במ״ש:

ותועבת וגו׳. דברי רשע מתעבות שפתי מלדברם:

בצדק כל אמרי פי. נאמרים בצדק:

למבין. למי שיש לו בינה להבין אמריה:

ואל כסף. ר״ל היו רוצים לקחת מוסר תוכחתי מלקחת את הכסף:

וכל חפצים. כל הדברים שאדם חפץ ורוצה בהם לא ידמו אליה:

שכנתי ערמה. אני שוכן בערמה ר״ל א״א לעשות תחבולות להערים להנצל מיד היצה״ר המסית בזולת חכמת התורה:

ודעת. אני ממציא להודיע מחשבות העוזרים על הצלה מיד היצה״ר המסית וכפל הדבר במלות שונות:

יראת ה׳. תוכן יראת ה׳ היא לשנוא את הרע והם הגאות ודרכי עבירה והמהפך אמרי פיו ממחשבות לבו:

שנאתי. ר״ל את כל אלה שנאתי גם אני:

לי עצה. בי ימצא עצה להנצל מיד היצר הרע המסית:

ותושיה. ר״ל על ידי יותש כח היצר הרע:

אני בינה. אני הנותן בינה להלחם למולו:

לי גבורה. על ידי יתגבר עליו וכפל הדבר פעמים הרבה כדרך המליצה ולחזוק הענין:

בי מלכים ימלוכו. על ידי תתקיים מלכותם אם יתנהגו במשפט התורה:

יחוקקו צדק. על ידי עשו חוקים צודקים וישרים:

בי שרים. על ידי תתקיים ממשלת השרים והנדיבים שבכל השופטים כי כאשר ילכו בחוקות התורה תמשך ממשלתם:

אוהבי אהב. אוהב אני את האוהבים אותי:

ומשחרי. הדורשים להבין אמרי ימצאו בי טעמים הרבה:

אתי. על ידי ישיג עושר וכבוד:

הון עתק וצדקה. ישיג הון חזק רב ובצדקה תנתן לו מה׳ כי לא יקופח שכר תורתו לעוה״ב בעבור ההון שהשיג:

פריי. מתן שכר התורה:

ותבואתי. מוסב על מלת טוב לומר ותבואתי טוב מכסף נבחר ומעולה וכפל הדבר במ״ש:

אהלך. אני מוליך את האדם בדרך צדקה וגו׳:

יש. ר״ל יש אתי טובה הרבה להנחיל את אוהבי ואמלא את אוצרותיה׳ מן הטובה:

ה׳ קנני. ברא אותי להיות קנויה לו וכן קונה שמים (בראשית יד):

ראשית דרכו. בתחילת הבריאה:

קדם. קודם מעשיו:

מאז. מכבר ר״ל מזמן רב:

מעולם. מימות עולם אני נסוכה ומושלת:

מראש. אני מן הראשונים מהקודמי׳ לבריאת הארץ כי אמרו רז״ל שבעה דברים קדמו לבריאת העולם והתורה אחת מהם:

באין תהומות. בעוד לא היו תהומות נבראתי אני:

בטרם. עד לא נטבעו ונקבעו ההרים בארץ ולפני הגבעות נבראתי אני:

עד לא. מוסב על חוללתי לומר חוללתי עד לא עשה הארץ וחוצות והתחלת עפר האדמה המיושבת מבני אדם וכפל הדבר כדרך המליצה:

בהכינו. בעת הכינו את השמים הייתי שם אני כלומר נבראתי קודם להן בחוקו. בעת חקק עגול הארץ לכסות ע״פ התהום:

באמצו. בעת חיזק את השחקים אשר המה ממעל ובעת חיזק את מעינות התהום:

בשומו. בעת שם לים חוק וגבול אשר מי הים לא יעברו פי ה׳ ללכת מהגבול ולהלאה:

בחוקו. בעת חקק יסודי הארץ וכ״ז מוסב על שם אני האמור במקרא שלפני פניו:

ואהיה. הייתי מגודלת אצלו והייתי לו לשעשוע בכל יום ובכל עת הייתי משחקת ומשמחת לפניו כבת האהובה לאביה:

משחקת. אני היא המשמחת אנשים בתבל ארצו ושעשועי היא עם בני אדם ר״ל המה שמחים בי ואני בהם:

ועתה בנים. הואיל ואני חשובה כ״כ מהראוי שתשמעו לי ואשרי לאלו אשר ישמרו דרכי:

שמעו. בתחלה שמעו המוסר להיות יראת ה׳ על פניכם ואח״כ למדו חכמה ואז בודאי לא תבטלו את החכמה הואיל ותקדים לה היראה:

לשקוד. למהר לבוא אל דלתותי בכל יום ולשבת בקבע במזוזות פתחי כדרך השומר היושב ומשמר בקבע:

ויפק. ומוציא רצון מה׳ ר״ל ה׳ יהיה מרוצה לו:

וחטאי. אבל החוטא לי וממאס בי הוא בעצמו גוזל נפשו כי מאבדה:

כל משנאי וגו׳. כפל הדבר במ״ש: