מצודת דוד על נחמיה ט

נאספו. לירושלים לשוב לה׳ על מעלם:

ובשקים. ובלבישת שקים והוא מענין תשובה והכנעה:

ואדמה. ועפר על ראשם וגם זה מענין תשובה:

מכל בני נכר. מנשים של העובדי כוכבים ובניהן וכמ״ש בעזרא:

על עמדם. על מעמדם ולא זזו ממקומם:

ויקם. על ישוע לבד חוזר וכאומר ויקם וכו׳ ישוע וכן בני וכו׳:

על מעלה הלוים. על המעלה שהיו הלוים עומדים עליה לדבר בשיר:

בקול גדול. לעורר את הכוונה:

ויאמרו. אל העם אמרו קומו בזריזות וברכו וכו׳:

מן העולם וכו׳. ר״ל המושל מקצות העולם עד קצתו:

ויברכו. חזרו פניהם כלפי המקום ב״ה ואמרו הן בני ישראל יברכו שם כבודך אבל אתה מרומם על כל ברכה ותהלה כי אין לספר כל תהלתך:

שמי השמים. הם השמים העליונים אשר המה ממעל השמים הנראים:

וכל צבאם. הם הכוכבים ומזלות:

ואתה מחיה. אתה נותן חיות ומזון לכולם:

מאור כשדים. ארז״ל כי נמרוד השליכו לכבשן אש בארץ כשדים וה׳ הצילו:

אברהם. המורה על רוב הגדולה שיהיה לאב המון גוים כמ״ש בתורה:

לתת לזרעו. מפני אריכת הדברים חזר לומר שוב מלת לתת וכן דרך המקרא ותקם. וקיימת:

ותרא. נתת לב לראות בעניים ולגאלם:

הזידו עליהם. הרשיעו על ישראל להעבידם בקושי ובפרך:

כהיום הזה. אשר נתפרסם שמך עד מאד:

במצולות. השלכתם למטה בעומק הים כמו אבן הנופל לקרקעות המים אף אם הם חזקים ורדופים מאד:

ובעמוד ענן. על ידי עמוד הענן הנהגתם ביום להורות להם הדרך אשר ילכו בה:

ודבר עמהם. דברת עמהם:

משמים. כי הרכין את השמים ופירש על ההר:

ולחם. הוא המן:

לרעבם. להשביעם מן הרעבון:

לצמאם. לרוות צמאונם:

ותאמר להם. הבטחת להם:

נשאת את ידך. ענין שבועה היא בהרמת ידו אל עצמו וכמ״ש אשר נשאתי את ידי וכו׳ (שמות ו׳:ח׳):

והם ואבותינו. כפל הדבר לתוספת ביאור:

ויקשו. הוא ענין מליצה כאלו נתקשה העורף לבל יוכלו להפך הפנים מול ה׳:

ויתנו ראש. אמרו לעשות לעצמם ראש לשוב למצרים לעבדם כמאז:

במרים. בעבור רוב המרי והמרד שהיה בהם רצו לעשות כזאת:

ואתה וגו׳. אבל אתה אלוה סליחות וכו׳ והעברת פשעם ולא עזבתם:

ואתה ברחמיך וכו׳. ר״ל אף שהיו ראוים לעזבם בעבור מעשיהם אבל אתה ברחמיך הרבים לא עזבתם:

ואת הדרך. ולהנחותם את הדרך:

ורוחך הטובה. השפעת עליהם רוח חכמה ובינה להשכילם דברי תורתך:

לא חסרו. מכל דבר המצטרך:

לא בצקו. לא נפחו להיות כבצק הזה כאשר יתחמץ ועולה למעלה וכדרך שאר הולכי רגל:

ותחלקם לפאה. גרשת העובדי כוכבים וחלקתם להיות נפוצים בקצות הארץ:

ארץ סיחון וכו׳. כפל הדבר לתוספת ביאור:

לבוא לרשת. מוסב על ותביאם וכו׳ לבוא לרשת:

חצובים. חפירת הבור במקום סלעים קרוי חציבה:

וישמינו. נעשו שמנים ובעלי בשר:

ויתעדנו. היו מעדנין עצמם ברוב גודל הטוב שהשפעת להם:

וימרו וימרדו. הוא כפל ענין במ״ש ויורה על גודל המרידה:

העידו בם. התרו בם כי רוב המתרים מתרים בעדים למען לא יכחש:

וכנוח להם. וכאשר היה להם מנוחה מן העובדי כוכבים:

ויזעקוך. זעקו אליך:

רבות עתים. ר״ל לא פעם ולא שתים כ״א בעתים מרובות:

ותעד בהם. היית מתרה בהם ע״י הנביאים:

ובמשפטיך וגו׳. ר״ל אף בעשיית משפטיך לא עשו לקיים מצות ה׳ כ״א עשו שלא לשמה ואף בדרך חטא כענין הריגת החוטאי׳ בכדי להתנקם נקמתו וכדומה:

אשר יעשה וגו׳. ר״ל המשפטים אשר אם יעשה אותם האדם ישיג החיים בעבורם הנה המה חטאו בם:

כתף סוררת. כאדם המסיר כתפו ופונה ללכת מחברו:

ותמשוך. ר״ל משכת עליהם חסד:

ברוחך. ברוח נבואה הבאה מעמך:

ולא האזינו. לא הטו אוזן לשמוע:

הברית. הגמול שהבטחת בברית:

אל ימעט. ר״ל יחשב לפניך למרובים וימרקו כל פשעי עמך:

אשר מצאתנו. אשר מצא אותנו וחוזר ומפרש למלכינו וכו׳:

מימי מלכי אשור. שהיו הראשונים אשר הרעו לישראל:

ואתה צדיק. הדין עמך על כל התלאה הבאה עלינו:

כי אמת עשית. כי אתה היית מאמת ומקיים כל מה שהבטחתנו:

ואנחנו הרשענו. ולא עשינו כגמול הראוי:

ואת מלכינו. ר״ל ועם מלכינו וכו׳ הרשענו כי גם המה לא עשו תורתיך וכו׳ אשר הייתי מתרה בהם לעשותם:

במלכותם. עם שהיה בהם המלוכה ורוב טובה עכ״ז לא עבדוך ולא שבו מדרכיהם הרעים:

הנה וגו׳. ר״ל אבל עתה הנה אנחנו עבדים למלכי פרס:

מרבה וכו׳. כי מלכי פרס לוקחים מהם המס וכל דבר היפה אף נעים:

כרצונם. עושים כרצונם: