מצודת דוד על נחמיה ח

כאיש אחד. ר״ל חיש מהר כביאת איש אחד:

מאיש וגו׳. ר״ל הביא לפני כולם כי כולם נאספו שם:

מבין לשמוע. בעל בינה להבין דברי הספר:

ביום אחד וגו׳. הוא ר״ה:

ויקרא בו. עזרא קרא בו:

מן האור. מן אור הבוקר:

והמבינים. בעלי בינה:

ואזני וגו׳. היו נוטים אזניהם לשמוע אל דברי תורה:

אשר עשו לדבר. הנעשה מתחלה בעבור זה:

לעיני כל העם. כולם ראו בפתחו את הספר כי עמד על המגדל ממעל לכל העם ולזה ראו הכל:

וכפתחו. כאשר פתח הספר או כאשר פתח פיו לדבר שתקו כל העם:

אמן אמן. הכפל לחזק:

במועל ידיהם. ברוממות ידיהם למעלה:

אפים. כ״א על פניו ארצה:

מבינים. הם היו מבינים ומודיעים להעם את דברי התורה שקרא עזרא:

על עמדם. על מקום מעמדם ולא זזו ממקומם:

ויקראו. ר״ל שמעו קול הקריאה כי עזרא לבד היה הקורא:

מפורש. קריאה מפורשת לדעת ולהבין מה שנאמר בה:

ושום שכל וכו׳. שמו שכלם ר״ל נתנו לבם להשכיל אמיתת הענין והשכילו להבין במקרא:

המבינים. אשר היו מבינים את העם את דברי התורה:

לכל העם. הם אמרו לכל העם הלא היום קדוש הוא לה׳ כי ר״ה הוא ואין מהראוי להתאבל ולבכות בו:

כשמעם וגו׳. כי ראו שלא קיימו את התורה כראוי:

משמנים. מאכלי שמן:

ממתקים. משקים מתוקים:

לאין נכון לו. למי שאין המזון נכון ומזומן לו ר״ל לדלת העם:

כי חדות ה׳. ר״ל שמחת י״ט שהיא שמחה של מצוה היא תתן לכם עוז ותעצומות:

מחשים. היו משתקים את כל העם ואמרו להם שתקו מן הבכי:

ולשלח מנות. לאין נכון לו:

כי הבינו. השכילו וידעו בדברי התורה אשר הודיעו להם ושמחו בזה:

וביום השני. של ר״ה כי בימי עזרא עברוהו לאלול ועשו שני ימים טובים של ר״ה כן ארז״ל:

לכל העם. של כל העם:

ולהשכיל. לקרות בה בכוונת הלב לדעת מצות ה׳ אשר תעשינה:

ואשר ישמיעו. הוא מקרא קצר וכאלו נאמר וצוו אשר ישמיעו וכו׳:

עלי זית. ענפים כשהם עם העלים:

עץ שמן. הוא מין אילן סרק:

ועלי הדס. ארז״ל שהוא הדס שוטה שאין כשר ללולב וצוו להביאו לסכך בהם את הסוכה עם עלי זית ועלי עץ שמן ועלי תמרים. זה לולב:

עץ עבות. זה ההדס אשר עליו קלועים זה בזה הכשר ללולב וה״ה שצוו להביא האתרוג וערבי נחל ולא זכרם לקצר בדבר המובן:

לעשות סוכות. לסכך בהם את הסוכות ומוסב על עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס:

וישבו בסוכות. ר״ל ישבו בהם בקביעות רב כמו שראוי להיות:

כי לא עשו. ר״ל עשו המצוה מן המובחר אשר לא עשו כן מימי ישוע בן נון והוא הפוך כמו כי לא עשו בני ישראל כן מימי וכו׳ עד היום ההוא:

ותהי שמחה. על אשר קיימו המצוה בתקון רב:

ויקרא. עזרא קרא לפני העם בכל יום מן יום הראשון מימי החג עד וכו׳ ויעשו חג. הקריבו קרבנות החג:

עצרת. עשו עצרת והקריבו בו הקרבנות הראוים כמשפט התורה: