מצודת דוד על שופטים יז

לקח לך. נלקח ממך בגנבה:

ואת אלית. קללת את הגנב:

וגם אמרת באזני. אמרת הקללה באזני כאלו חשדת אותי ואמרת שהכסף הוא אתי:

אני לקחתיו. עתה מודה אני שלקחתיו אני:

ברוך בני לה׳. רצה לומר, הקללות שקללתי לא יחולו בך, אך ברוך תהיה הואיל והודית:

הקדש הקדשתי. בהיותו עוד גנוב, הקדשתיו באם ימצא הגנב:

מידי לבני. לתנם מידי ליד בני, לעשות מהם דמות ומסכה (ולא היתה עבודה זרה ממש, אבל עשויה היא למחשבות אחרים להוריד עליה כחות עליונות להיות אמצעי, ולפי הטעות אמרה לה׳):

ועתה. הואיל ונמצא הכסף, משיבה אני אותו לך, ונתנה הכסף לבנה:

וישב. חזר הבן והשיב הכסף לאמו, כאומר, הואיל ויצאה הגנבה מתחת ידי, לא אשוב עוד לקחתה:

ותקח אמו. וכשקבלה שוב את הכסף, נתנה לצורף מאתים בשכר פעולתו, ומתשע המאות נעשה הדמות ומסכה:

לו בית אלהים. היה לו בית מוכן לעבודת הדמות, ולזה שמה אמו את הדמות ומסכה בביתו:

ויעש אפוד ותרפים. את אלה עשה משלו, מלבד הדמות ומסכה אשר משל אמו:

וימלא. מיכה חנך אחד מבניו לכהן לפניו ולעשות עבודת הדמות:

אין מלך בישראל. ולזה עשה כל איש הישר בעיניו, ולא היה מי שימחה ביד מיכה, וכתב ב׳סדר עולם׳ (פרק יב) שזה היה, בימי כושן רשעתים, קודם שעמד עתניאל:

מבית לחם יהודה. לפי שגם בנחלת זבולון היתה עיר הקרויה גם כן בית לחם, כמו שכתוב ביהושע (יט טו), לזה אמר ׳מבית לחם יהודה׳ ; ולתוספת ביאור אמר ׳ממשפחת יהודה׳, ורצה לומר, העיר בית לחם היתה מנחלת משפחת יהודה:

והוא לוי. הנער היה לוי והיה גר בבית לחם:

באשר ימצא. מקום נאות וכשר להחיות נפשו:

לעשות דרכו. ללכת לדרכו דרך בה:

לוי אנכי. כאומר, נכון אני ללמוד ולהורות, כמו שכתוב בשבט לוי (דברים לג י), יורו משפטיך ליעקב וכו׳:

לאב. רצה לומר, למורה ולמלמד:

וערך בגדים. רצה לומר, בגדים כסדר הצריך:

וילך הלוי. הלך אחר דבר מיכה ועצתו:

כאחד מבניו. אשר מלא ידיו מאז לכהן:

וימלא מיכה. מוסב למעלה (פסוק יא), שאמר שהיה לו כאחד מבניו, כי מלא ידיו לכהן:

עתה ידעתי. כי בעוד היות בני לכהן, היה שלא כדת, כי הכהן ראוי להיות מבני לוי, אבל עתה ייטיב לי ה׳ כי היה לי הלוי לכהן, והרי הוא הכהן ממש: