מצודת דוד על יהושע ז

וימעלו וכו׳. על שלא שמרו זה את זה מעלה עליהם הכתוב כאלו כולם מעלו:

אל יעל. רצה לומר, אין צורך בכולם:

ולו הואלנו. הלואי והיינו רוצים מאז לשבת בעבר הירדן המזרחי ולא לעבור את הירדן, ולא היתה באה עלינו הצרה הזאת:

מה אומר. אחר שהרגיש בעצמו שהרבה אמרים מול מעשה ה׳, חזר ואמר: מה אומר אם לא כדבר הזה, הואיל וישראל הפך עורף בנוסם, ואצעק מכאב לב:

וישמעו. אשר האויב ירדפם:

ומה תעשה לשמך. לבל יחולל, באמרם מבלי יכולת ה׳ נאבדו:

למה זה וכו׳. רצה לומר, אין צורך בתפלה כי אם לבער עובר החרם:

חטא ישראל. אף שאיש אחד חטא, מכל מקום, על שלא שמרו זה את זה, מעלה עליהם הכתוב כאלו כולם חטאו:

וגם עברו את בריתי. בא להגדיל מעשה הנבלה ההיא, לומר: הלא אף אם יחטא איש לאיש לא ינקה, והמה אף כי לא חששו ועברו בריתי שעברו על החרם שהיא כשבועה:

וגם לקחו. רצה לומר, אף העובר אחת משאר מצות ה׳ ענש יענש, והמה גם לקחו מחרמי גבוה, חלק ה׳:

וגם גנבו. אלו לקחו לעין כל, היו על כל פנים משוים כבוד המקום לכבוד בשר ודם, אבל המה גנבו להשמר מבני אדם, ומה׳ לא יראו:

וגם כחשו. הן לא יבוזו לגנב אם ישוב וניחם ומודה בה ומחזירה, אבל המה גם כחשו:

וגם שמו בכליהם. רצה לומר, (משלי ו ל) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אבל המה גם שמו בכליהם להיות שמור לאוצר, לא להוציא לשבור רעבון נפש, ואם כן מעשה הנבלה ההיא כפולה ומוכפלת:

כי היו לחרם. רצה לומר, היו מסייעים לעובר החרם במה שהעלימו עין, ולא שמרו זה את זה:

החרם. העובר החרם:

התקדשו. לחלוף לפני הארון, לדעת בשלמי הרעה הזאת:

ונקרבתם. מול הארון:

לשבטיכם. כל שבט לבד:

ילכדנו ה׳. להיות נלכד לפני הארון לבל יוכל לזוז ממקומו לפי שעה:

יקרב למשפחות. אחר יזיזו ממקומם יקרבו שוב למשפחות:

לבתים. כי המשפחה תחולק עוד לבתי אבות:

לגברים. לאנשים יחידים:

הנלכד בחרם. הנלכד לפני הארון, בעבור שמעל בחרם:

משפחת יהודה. גם השבט נקרא משפחה:

לגברים. איש איש ראש לבית אב:

וילכד זבדי. הוא היה הראש לבית האב:

לגברים. לאנשים יחידים:

כבוד לה׳. כי כאשר יראו שבדין נלכדת, יהיה כבוד לה׳:

ותן לו תודה. חן הודאה שאמת הדבר שמעלת בחרם:

מה עשית. רצה לומר, מה הם הדברים אשר לקחת מן החרם:

וכזאת עשיתי. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין מב ב): שאמר עשיתי עוד, וכדומה לזה במלחמת הכנעני ובמלחמת מדין, כי גם במלחמת הכנעני נאמר (במדבר כא ב) והחרמתי את עריהם, ובמדין גם כן נתנו הזהב קדש לה׳:

והנם. האדרת ולשון הזהב:

תחתיה. תחת האדרת:

וירוצו. לבל יקחום קרובי עכן לכסות על קלונם:

ויצקם. רצה לומר, פזרם לפני הארון למען יראו הכל שאמת הדבר:

עמו. הלכו עם יהושע:

ויעלו. עם כי הלכו לעמק, אמר ׳ויעלו׳, כי טרם בואם להעמק, עלו דרך הר אל העמק הנקרא ׳עמק עכור׳ על שם המאורע:

מה עכרתנו. רצה לומר, מה מאוד עכרתנו, ולזה יעכרך ה׳:

ויסקלו אותם. בניו ובנותיו ושורו וכו׳ (ויתכן לפי שבניו ובנותיו ידעו מזה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין מד א) ולא גלו הדבר, לכן נסקלו גם הם, אולם רבותינו זכרונם לברכה לא אמרו כן):

וישרפו אותם. האדרת והלשון והאהל וכו׳:

עליו . על קברו:

עד היום הזה. רצה לומר, עד עולם עומד הוא בגדלו:

על כן וכו׳ עד היום הזה. רצה לומר, עדיין שמו עליו: