מצודת דוד על יהושע ו

סגרת ומסגרת. רצה לומר, מעולם היתה סגורה בדלתים ובריח, ועתה הוסיפו לסגרה עוד מפני ישראל, ולא הניחו מי לצאת ממנה או לבא בה, שלא יודע מבואות העיר:

גבורי החיל. רצה לומר, עם שהם גבורי חיל:

כה תעשה. להקיף פעם אחת ביום:

יתקעו. בכל יום בעת יקיפו:

את קול. רצה לומר, הקול ההוא המאריך בתקיעה נמשכת:

איש נגדו. לא יצטרכו להקיף ולעלות בה, כי כל החומה תפול:

ויהי כאמור. רצה לומר, כן עשו, כאשר אמר יהושע אל העם ושבעה כו׳:

תקעי השופרות. חוזר על הכהנים:

הלוך ותקוע. רצונו לומר לא עמדו הכהנים בעת תקיעה, כי אם הלכו ותקעו:

וישכם. ביום השני:

הלוך ותקעו. כפל הדבר לומר שלא פסקו מלתקוע:

כעלות השחר. להיות הזמן מספיק להקיף שבע פעמים:

רק וכו׳. ולזה הוצרכו להשכים אז יותר משאר הימים:

תקעו. רצה לומר, תקיעה נמשכת וארוכה:

חרם. לאבדון וכריתה:

היא וכו. רצה לומר, העיר עצמה ומה שבה מהדברים שאינם ראוים להביא לאוצר ה׳:

לה׳. רצה לומר, לשם ה׳ ולכבודו:

שמרו. את עצמכם וזולתכם מלקחת מה מן החרם:

פן תחרימו ולקחתם וכו׳. פן תכריתו את ישראל במה שתקחו מן החרם כי כולם יאבדו, וזהו ושמתם וכו׳:

וכל כסף כו׳. שהם הדברים הראוים לאוצר ה׳:

וירע העם. וחוזר ומפרש כשמוע העם קול השופר, כשהיא מארכת בתקיעה, אז הריעו:

וישבע. הארור תקרא שבועה:

בבכורו ייסדנה. כאשר יניח היסוד, ימות בכור בניו, ויתרם ימותו במשך זמן הבנין וכשיעמיד דלתים, ימות צעיר בניו, ויתמו אם כן כולם: