מצודת דוד על ישעיהו לה

יששום מדבר וציה. א״י שהיא עתה כמדבר וציה ישישו אז:

ותגל ערבה. א״י שהיא עתה כערבה תגל אז וכפל הדבר במ״ש:

ותפרח. תעלה פרחים כחבצלת:

אף גילת ורנן. ר״ל תגל גילה אחר גילה:

כבוד הלבנון. הפאר והכבוד שיש בלבנון יהיה נתן לה מה׳ וגם יותן לה הדר הכרמל והשרון ר״ל תהיה ממולא מכל טוב המה. יושבי הארץ ההיא יראו כבוד ה׳:

חזקו. הוא מאמר ה׳ אל הנביאים חזקו ידים הרפות ר״ל בשרו הגאולה למי שידיו רפות ומתייאש מן הגאולה:

וברכים. את מי שברכיו כורעות ומטות לפול אמצו וחזקו והוא כפל ענין במ״ש:

לנמהרי לב. לאלה שלבם מתאוות מהירות הגאולה ומצטערים על איחורה אמרו להם חזקו לבבכם ואל תיראו לחשוב פן לא תבוא עוד:

הנה. באמת אלהיכם יבוא לנקום נקמת עמו ולשלם גמול הראוי לאלהים לפי מדת המשפט ואז יבוא הוא ויושיעכם:

אז וכו׳. רצה לומר ישראל שהיו כעורים וחרשים רואים עלבונם ושומעים חרפתם ועושים עצמם כאלו לא יראו ולא ישמעו הנה אז יראו וישמעו:

אז ידלג. ישראל שהיו תשושי כח כחגרים ידלגו אז כמו איל:

ותרון. ישראל שהיו כאלם לא יפתח פיו ימלא לשונם רינה:

כי נבקעו. במקום שלא היה מים יבקעו מעינות מים וכן ונחלים בערבה ור״ל יצמח ישע רב להנדכאים:

והיה השרב. מקום היובש מרוב החום יהפך להיות אגם מים ומקום צמאון יהפך להיות שמה מבועי מים ר״ל השפלות תהפך לממשל רב:

בנוה. במדור שהיה מרבץ לתנין תשוב להיות רטוב ויצמח שמה דשא להיות קנה וגומא שאינם גדלים אלא במקום רטוב מאוד:

והיה שם מסלול. בהמקומות השוממות יהיה מסילה ודרך כבושה ויקרא בשם דרך הקדש:

והוא למו. הדרך הזה יהיה מיוחד להם לישראל:

הולך דרך. בין הרגיל ללכת בדרך בין האוילים בענין הכרת הדרך על כי לא הורגלו ללכת בדרך:

לא יתעו. לא יהיו תועים בזה הדרך כי יהיה דרך כבושה:

לא יהיה שם. בזה הדרך לא יבוא אריה ואפי׳ הפריץ שבחיות הפורץ גדר החיות ללכת במקום אנשים הנה לא יעלה בדרך הזה ולא תמצא שמה:

והלכו גאולים. ולכן ילכו שם ישראל הנגאלים מן הכשדים מבלי אימה ופחד:

ופדויי ה׳. ישראל אשר יפדה ה׳ מן הגלות ישובון לארצם ויבואו לציון ברנה ושמחת עולם. השמחה שהיה להם מימות עולם תשכון על ראשם:

ישיגו. כאלו ירדפו אחריהם וישיגום:

ונסו. היגון ואנחה ינוס ויברח מפניהם ולא עליהם יהיו: