מצודת דוד על ישעיהו לד

לשמוע. את דברי:

ומלואה. הבריות הממלאים אותה:

צאצאיה. היוצאים ומתהלכים בה:

כי קצף. וזהו דברי דעו אשר יש קצף ה׳ על כל העמים וזה יהיה לעתיד:

החרימם. כבר נגזר הדבר וכאלו כבר החרימם ומסרם לטבח:

יושלכו. בקרב חוצות:

יעלה באשם. כי אין מקבר להם:

ונמסו. מרוב הדם ימסו ההרים בהם והוא ענין גוזמא והפלגה:

כל צבא השמים. הם שרי מעלה של הבבלים:

ונגולו וכו׳. כי השמש והירח קבועים ברקיע השמים וכשיהיו נגללין יכוסו גם המה ולא יאירו בעולם והוא ענין משל לומר שיהא חשך להם מרוב צרות:

וכל צבאם. הם הבבליים הנתונים תחת שרי מעלה:

יבול. כ״א יכמוש כאשר תכמוש עלה מן הגפן:

וכנובלת. וכאשר תכמוש עלה מן התאנה:

כי רותה. בתחלה תהיה חרבי רוה בשמים מדם שרה של עכו״ם והוא ענין משל בלשון הנהוג בבן אדם:

הנה. אח״ז הנה תרד על אדום ועל העם אשר גזרתי להחרימו, או על העם אשר ילכד בחרמי עליו תרד לעשות משפט:

חרב לה׳. החרב של ה׳ היא מלאה דם הרוגים:

הדשנה. נעשית דשן ושמן מן חלב ההרוגים ומדם כרים ועתודים ומחלב של כליות אילים והוא ענין משל על גודל האבדון:

בבצרה. היא מארץ מואב אבל לפי שהעמידה מלך לאדום כמ״ש וימלוך וכו׳ מבצרה (בראשית לו) לפיכך תלקה עמהם, או היא מלשון מבצר ויאמר על כרך גדול וכו׳:

וירדו ראמים עמם. הראמים ירדו על המטבח עם הכרים והעתודים:

מדם. ארצם יהיה שבע מן הדם והעפר יהיה שמן מן החלב:

כי יום נקם לה׳. היום ההוא יהיה נקם לנקום נקמת עמו:

שנת שלומים. בשנה ההיא ישלם גמול להבבליים בעבור ריב ציון הצועקת לפניו לעשות לה דין:

נחליה. של ארץ הבבליים:

לזפת. להיות זפת:

עשנה. עשן השרפה:

מדור לדור. מדור ההוא עד סוף כל הדורות תהיה חרבה:

אין עובר בה. כי שממה תהיה:

וירשוה. ידורו שמה כאדם בירושתו:

ונטה. המקום ינטה עליה קו תוהו ואבני בוהו כמו שהבונה נוטה על בנין הקו עם אבן העופרת ליישר הבנין כן ינטה עליה המקום הקו והאבן להחריבו והוא ענין מליצה:

חוריה. שרים שלה עומדים ואין אחד בהם קורא על עצמו שם מלוכה ומושל:

יהיו אפס. יהיו כאין:

ועלתה ארמנותיה. הפלטרין שלה תגדל קוצים מרוב השממון:

במבצריה. תעלה בערי המבצר שלה:

נוה. מדור לתנים וחציר לבנות יענה כי הם ידורו שמה:

ופגשו. ר״ל שיהיו הרבה מהם עד שיפגשו אלה באלה בדרך מהלכם:

ושעיר. השד יקרא שמה אל רעהו כי שמה יספר זה עם זה כי דרכם להיות במקום שממה:

אך שם. רק שמה תמצא הלילית מקום מרגוע וישיבת מנוח כי לא ימצא שם מי מבני אדם לטורדם ולגרשם:

קננה קפוז. שמה תעשה לעצמה קן ומקום מדור ושמה תטיל ביציה ותבקעם להוציא האפרוחים ושמה תקרא בקול להמשיך האפרוחים אליה להסתירם בצלה כדרך העופות:

אך שם. ר״ל לא מצאו מקום הגון לקבוץ כמו שמה:

אשה רעותה. ר״ל אחת עם חברתה:

דרשו מעל ספר ה׳. דרשו בספר ויקרא בפ׳ שמיני וקראו החיות והעופות הנזכרים שמה ודעו אשר אחת מהנה לא יהיה נחסר מלהיות שמה:

אשה. אחת מהנה לא תחסר את חברתה כי כולן תהיינה שמה:

כי פי. אמר במקום ה׳ הנה פי הוא צוה שיבוא ורוחו של פי הוא קבצן והוא הדבור היוצא בהפחת רוח והוא כפל ענין במ״ש:

והוא הפיל. ר״ל נתנה לחלקם כאלו נפל להן בגורל:

חלקתה. בידו חלק להם בקו המדה והוא ענין מליצה: