מצודת דוד על שמואל א ד

ויהי דבר שמואל לכל ישראל. רוצה לומר שהיה ונתקיימה נבואת שמואל לכל ישראל, והוא מה שנאמר לו: הנה אנכי עושה דבר בישראל וכו׳, וחוזר ומפרש איך נתקיימה, ואמר: ויצא ישראל וכו׳, ואז לא משלו פלשתים על ישראל, ועיין בקונטרס בחשבון הדורות:

אבן העזר. הוא דברי כותב הספר, כי שם האבן העזר לא נקראה עד אחר המלחמה האחרת שעשה שמואל, וישראל נצחו אז (לקמן ז יב):

ותטוש המלחמה. אנשי המלחמה נתפשטו כדרך הנלחמים:

אל המחנה. לאותן שלא הלכו במערכה:

למה נגפנו. כי חשבו אשר המה מנוקים מעון:

את ארון. כי אמרו: כאשר ישגיח ה׳ בארון בריתו, ישגיח גם בנו:

יושב הכרובים. אשר שוכן על הכרובים אשר על הכפורת:

ושם וכו׳. רוצה לומר: הם נשאו הארון:

וירעו. לכבוד ביאת הארון:

ותהום הארץ. הוא מלשון גוזמא והפלגה, ורוצה לומר: קול התרועה נשמע למרחוק:

ויאמרו. אלו לאלו:

וידעו. אחר החקירה, נודע להם שבא הארון אליהם:

לא היתה כזאת. להביא הארון אל המלחמה:

במדבר. על ים סוף שהוא במדבר:

התחזקו. אמרו אלו לאלו אתם פלשתים התחזקו:

והיו לאנשים. רצה לומר לגבורים ואמיצי הלב:

והייתם. רצה לומר: אבל אם תהיו לאנשים, אז תוכלו על כל פנים להלחם בהם, לבלי היות מנוצחים לעבוד אותם, ותהיו על כל פנים דומה להם בדבר הנצחון:

ומדיו קרועים. דרך צער ואבלות:

ויבא. רצה לומר: בעת בואו לשילה, ישב עלי על הכסא וכו׳:

יד דרך מצפה. אצל מקום דרך ההולך למקום המלחמה, והיה מצפה ומייחל לשמוע מה מהמלחמה, כי היה לבו חרד על הליכת הארון:

והאיש בא. מדרך אחר בא להגיד בהעיר:

ותזעק. זעקת שבר ויללה:

מה היה הדבר. מה נעשה בהמלחמה:

וגם מגפה. כי הפלשתים רדפו אחריהם והכום:

בעד יד השער. נגד מקום השער:

כי זקן האיש וכבד. רצה לומר: לפי שהיה זקן וכחו תש והיה בעל בשר, לזה לא היה יכול להתחזק בעת נפלו להטות עצמו על צדו:

הרה ללת. רצה לומר: נשלם ימי הריונה ללדת:

כי נהפכו. מחרדת השמועה, נהפכו ונתגלגלו עליה פתאום חבלי הלידה:

וכעת מותה. וכאשר בא עת מותה על ידי הלידה הפתאומית:

אל תראי. היות חשבו שמתפחדת שלא תמות גם היא בעבור רוע המזל, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (שבת קה ב): אחד מן המשפחה שמת, ידאגו וכו׳, ולזה אמרו לה, דעי כי בן ילדת, ושוב אין לך לפחד, כי אם נולד בן זכר, נתרפאת כל המשפחה, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (ירושלמי מועד קטן ג ז):

ולא שתה לבה. אל דבריהן:

לאמר. רצה לומר: השם יורה, אשר בעת שנולד, גלה כבוד מישראל וכו׳:

ותאמר. וחזרה ואמרה, עיקר גלות הכבוד, הוא בעבור כי נלקח הארון: