מצודת דוד על שמואל א כב

וישמעו אחיו. כי ברח דוד, פחדו לנפשם פן יתנקם בהם שאול, ולזה ירדו אל דוד:

כל איש מצוק וכו׳. ולא היה יכול לשבת בארצו ובמקומו:

יצא נא. מן המערה לשבת אתכם:

מה יעשה לי אלהים. באיזה מקום אמצא מנוח, כי אז ישבו עמדי:

וינחם. דוד הביאם לפני המלך:

במצודה. שהיה סמוך אל מואב:

כי נודע דוד. כי עד הנה היה נחבא ולא ראהו איש:

תחת האשל ברמה. מקום גבוה היה בגבעה, ובה עמד אשל:

בני ימיני. כי רוב עבדיו היו מבני שבטו:

גם לכלכם. רצה לומר: וכי אפשר שיתן שדות לכולכם, וכי מאין לו כל כך שדות, ומאין לו רבוי עם כל כך שיעשה את כולכם לשרים:

כי קשרתם. כולכם עשיתם עלי קשר, כאלו הבטיח טובה לכולכם:

בכרת בני. בעת שכרת בני ברית עמו, כי אם גליתם אזני מאז, הייתי נשמר שלא יבוא לכל זה:

ואין חולה. אין אחד מכם שיחלה ויכאב לבו בעבורי:

וגלה. כפל דבריו, וכדרך המדבר מכאב לב:

כי הקים. רוצה לומר: על ידי שלא גליתם אזני, נגמר הדבר והקימו לאורב:

כיום הזה. שנראה עתה בחוש שאורב עלי ומאסף אליו אנשים:

והוא נצב. עמד סמוך לעבדי שאול, בעת שאמר להם הדברים האלה:

בה׳. באורים ותומים:

בתתך. במה שנתת לו לחם וכו׳, נראה שקשרתם עלי להקימו לאורב:

ומי בכל עבדיך. רצה לומר: לא במרד עשיתי זאת, כי אמרתי שהולך הוא בדבר המלך, כי מי מכל עבדיך עבד נאמן כדוד:

וסר. ומאז היה סר להיות נשמע לך, לכל אשר תצונו:

היום החלותי. וכי היום היה ההתחלה לשאל לו באלהים, הלא מאז שאלתי לו, בהיות כי הוא היה המוציא והמביא:

חלילה לי. לעשות זאת במרד ובמעל:

דבר. רצה לומר: דבר אשמה:

בכל. כמו ובכל בית אבי:

בכל זאת. במה שמרד דוד בך:

גם ידם. רצה לומר: גם עצתם:

נושא אפוד. כל אחד מהם היה נושא אפוד, והוא מלבוש מכובד, ילבשו אותו עובדי ה׳, וכמו שנאמר בשמואל (לעיל ב יח): נער חגור אפוד בד:

ביום ההוא. בהיותי בנוב, ידעתי אז שדואג שם והוא יגיד לשאול:

אנכי סבותי. היה מתאונן ואומר, אני סבבתי המיתה לכולם, ועל ידי באה התקלה:

כי אשר יבקש. הלא שאול המבקש נפשי לספותה, הוא מבקש נפשך לזה אל תפרד מעלי ותהיה שמור עמדי: