מצודת דוד על מלכים א ט

כאשר וכו׳. רצה לומר: באופן מראה הנבואה שנראה אליו בגבעון:

לשום שמי. לחול בה שמי, להיות בית ה׳:

עיני ולבי. רצה לומר: השגחתי:

אתם. רצה לומר: אתה ובני הדור הזה:

אשלח. רצה לומר: תחרב הבית:

למשל. ימשלו בהם לדמיון לדבר מה לפי גודל המפלה אשר תבוא עליהם:

יהיה עליון ; כמו היה עליון, עתיד במקום עבר, ורצה לומר: הבית שהיה עליון וחשוב יהיה חרב, וכל עובר יתמה על חורבנו: ואמרו. אלו לאלו:

חירם. לשתי הבתים האלה היה חירם סובל אותו, בתת לו די ספוקו עצי ארזים וכו׳:

אז. אחר השלמת הבתים נתן המלך לחירם לתשלום גמול, מלבד החטים והשמן האמור למעלה:

ארץ כבול. רצה לומר: ארץ טיט, אשר הרגלים משתקעים בה, כאילו אסורים בכבלי ברזל, ובעבור זה היו מעטים פירותיה:

וזה דבר המס. רצה לומר: המס אשר העלה מישראל, על זה היה דבר המס לבנות את בית ה׳ וכו׳:

ואת המלוא. כי דוד הניח סמוך להחומה מקום פנוי להתאסף בו אנשים כמו שנאמר (שמואל ב ה ט) ויבן מן המלוא וביתה, ובא שלמה ובנאה:

שלוחים. רצה לומר: במקום מנחה ששולחים בני אדם לבנותיהם, וכן (מיכא א יד): לכן תתני שלוחים:

ויבן וכו׳. רצה לומר: ועל שפרעה שרפה, לזה בנאה שלמה:

במדבר בארץ. רצה לומר: סמוך אל הישוב:

למס עובד. לא למס ממון, כי אם שיעבוד בעצמו עבודתו:

עבד. לעבוד בגופו עבודת עבד:

שרי הנצבים. רצה לומר: ממונים על הממונים:

חמשים וחמש מאות. שלש מאות היו מן הגבעונים, ור״ן היו מבני ישראל [ והם היו ממונים על ממוני שאר מלאכת המלך, זולת ממוני נושאי הסבל וחוצבים בהר שאמר למעלה ] ובדברי הימים חשב של ישראל לבדן:

אך בת פרעה. רצה לומר: מיד כאשר עלתה בת פרעה אל ביתה, בנה לכבודה את המלוא, שהיה סמוך לביתה:

והעלה שלמה. רצה לומר: מממונו התנדב בעבור כל ישראל:

ושלש פעמים. שלש רגלים:

והקטיר אתו. רצה לומר: הקטיר עליו קטורת על המזבח אשר לפני ה׳, וזהו מזבח הזהב שבהיכל, והוא מקרא קצר בדבר המובן מאיליו:

ושלם. השלים עבודת הבית לכל משפטו:

את אילות. עם אילות, רצה לומר: סמוך לה:

אנשי אניות. מלומדים ללכת באניות, יודעי דרך הים:

אופירה. שם היה מקום מחצב הזהב:

ועשרים. ובדברי הימים (ב ח יח) נאמר וחמשים, ואולי שלשים מהם הוציאו בהוצאת הדרך: