מצודת דוד על מלכים א י

לשם ה׳. רוצה לומר: שמעה אשר חכמתו איננה מטבע האנושי, כי אם מה׳ היתה לו:

לנסותו בחידות. לשאלו דברים סתומים קשה הידיעה, ואם יגידם, תדע נאמנה שמאת ה׳ היתה לו החכמה:

עם לבבה. אשר הסתירה מכל אדם ושמרה בלבבה ולא גלתה מאז, לחשוב שהיה הדבר נשמע לשלמה:

את כל דבריה. אשר שאלה אותו:

לא היה דבר. מכל דברי חידותיה לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה, כי הכל ידע והגיד לה את כולם:

ומושב עבדיו. כל אחד במקום הראוי לו, וכן היה מעמד משרתיו, כל אחד במקום הראוי לשירותו:

ומלבושיהם. הראוי לכל אחד לפי מה שהוא:

ועולתו. דרך עלותו לבית ה׳:

ולא היה וגו׳. אמר בלשון גוזמא לרוב התמהון:

הוספת. החכמה הנמצא בך, מרובה יותר מאשר הוגד לי:

באהבת ה׳. בעבור אהבת ה׳ לישראל, שמך עליהם למלך, לעשות כרוחב חכמתך משפט וצדקה:

מסעד. הוא העליה שזכר למעלה שהיה לבית ה׳ ולבית המלך, רצה לומר: מזה לזה, ובדברי הימים (ב ט יא) נקרא מסילה על היותו מסילה ללכת בה, וכאן נקרא מסעד, לפי שהיה לו כעין מעקה מפה ומפה, להיות העולה נשען ונסעד בהם:

לשרים. למשוררים:

לא בא כן. מעולם לא בא משם בכמות רב ובגודל כאשר אז:

כל חפצה. מהדברים היקרים שראתה בבית שלמה:

אשר נתן לה. זולת שאלתה:

כיד המלך שלמה. רצה לומר:

בנדיבת רב, כראוי למלך שלמה. (יד) אשר בא מאופיר:

לבד מאנשי התרים. לבד הזהב הבא אליו מאנשי התרים וכו׳:

זהב שחוט. לרוב עשרו עשאם מזהב טוב, עם כי הדרך לעשותם מברזל:

שש מאות זהב. רצה לומר: דינרי זהב:

יעלה. היה נכנס בו:

שלשת מנים. ובדברי הימים (שם פסוק טז) נאמר: שלש מאות זהב, כי מנה הוא ליטרא, ובו מאה דינרי זהב:

וראש עגול לכסה מאחריו. למאחרי הכסא, יצא ממעל היושב מכסה עגולה, כעין כיפת כובע:

וידות. כעין זרועות, יצא אצל מקום הישיבה להשען בהם:

אריות. עשוים מזהב:

המעלות. אשר יעלו בהם לשבת על הכסא:

מזה ומזה. ששה מזה, וששה מזה:

אין כסף. לא היה בהם כלי כסף, כי הכסף לא היה נחשב למאומה:

למלך בים. המלך היה לו בים אניה הולכת תרשיש, כאחת ויחד עם אני חירם מלך צור, ואחת לשלש שנים תבוא האניה מן תרשיש [ ויתכן שאין זה אופיר האמור למעלה, ולשני המקומות שלח אניות ]:

מבקשים וכו׳. היו חפצים לראות את פני שלמה:

דבר שנה בשנה. מנהג שנה בשנה, כי כן היה עת בואם, פעם בשנה:

ויאסוף. מן המנחות שהביאו לו, לבד מה שהיה לו מאז האמור למעלה:

וינחם. מקצתם הניח בערי הרכב, ומקצתם נשארו עם המלך בירושלים:

ויתן המלך וכו׳ כאבנים. הניחם ברחוב העיר כאבנים, ובעבור כי היו רבי המשקל, לא היה מהאפשר לגנבם וללקחם:

אשר בשפלה. הגדלים בשפלה הרבה מאוד:

ומוצא הסוסים. מקום מוצא הסוסים שהיה לשלמה, ממצרים היה, כי הם הוציאו הסוסים ממקומם להביא אל שלמה, כי היה לו עמהם מקח ידוע וקצוב, וכאשר יאמר במקרא שלאחריו:

ומקוה. הנה התרגום לא תרגם מלת ומקוה, ונראה מזה דעת התרגום שהיה שם מחוז נקרא קוה, והמ״ם היא במקום מן, ורצה לומר: וגם מן קוה קנה סוסים, ולא באופן אשר קנה ממצרים, רק הוא שלח סוחריו והמה יקחו מן מחוז קוה במחיר, רצה לומר: בערך הראוי לפי השווי, לא במקח ידוע וקצוב:

ותעלה ותצא. רצה לומר: הוצאה ממצרים והועלה לו מרכבה, והם ד׳ סוסים, בעבור מחיר שש מאות שקל כסף, כי כן היה המקח קצוב ביניהם:

וסוס בחמשים ומאה. ומזה נשמע שהמרכבה הם ד׳ סוסים:

וכן לכל מלכי החתים. גם להם מכרו אנשי מצרים במקח הקצוב הזה, עם שהיו קרובים להם ולא היה להם מרחק רב להוליך הסוסים:

בידם יוציאו. אנשי מצרים עצמם הוציאו הסוסים בידם, להביאם למקום הקונה אותם או שעל מלכי החתים וכו׳ יאמר, שהם יוציאו בידם, ורצה לומר: עם שגם הם נתנו ערך קצבת שלמה, מכל מקום בהבאה למקומם לא היה להם יפוי הכח כשלמה: