מצודת דוד על מלכים א יד

והשתנית. שני כסותך למען לא ידעו הרואים אשר את אשתי, כי חשב פן כשידעו אשר היא הולכת אל הנביא, יחקרו לדעת מה דבר עמה, ויהיה לו למוקש:

למלך. שאהיה למלך, ונראה אם כן בזה שדבר ה׳ בפיו אמת:

קמו עיניו משיבו. לפי שדרך העין להתנענע בעת הראות, אבל כשנעדר הראות מן העין, תקום ותעמוד במקום אחד:

כזה וכזה. הדברים שאמר לה:

והיא מתנכרה. עושה עצמה כנכרית, כאלו אינה אשת ירבעם:

למה וכו׳. רצה לומר: למה לך להתנכר לבל יכירך מי, הלא אנכי שלוח בחזות קשה רק אליך, לא יודע לאיש, ואין לך צורך להתנכר:

מכל אשר היו לפניך. רמז בזה לשלמה ולרחבעם:

אחרי גוך. כהמשליך דבר מה לאחוריו, לבל יראהו:

משתין בקיר. הוא הזכר, כי עושה קלוח ומשתין בקיר ולא כן הנקבה:

עצור. העושר, שהוא עצור ומעוכב בתוך הבית:

ועזוב. המקנה, שהוא עזוב בשדה:

בישראל. רצה לומר: בפרסום רב, למען יוסרו:

כאשר יבער. רצה לומר: כאשר המבער יבער את הצואה מבלי ישאיר שארית, כן אבערו עד תומו:

לירבעם. מבית ירבעם:

כי ה׳ דבר. ובידו לקיים:

דבר טוב. לא פירש מהו הדבר הטוב, ורבותינו ז״ל אמרו, שבטל משמרתו ועלה לרגל:

בבית ירבעם. בכל בית ירבעם, נמצא רק בו דבר טוב:

זה היום. רצה לומר: האנשים אשר הם זה היום בעולם, שכבר נולדו:

ומה גם עתה. רצה לומר: גם מה אשר יולדו מעתה:

כאשר ינוד הקנה. אשר לרוב רכותו, יתנודד במעט רוח, ויכה את עצמו בהעומד אצלו:

מעבר לנהר. הוא נהר גוזן, כי לשם גלו כמו שנאמר במלכים ב (יז ו, יח א) ובדברי הימים (א ה כו):

מכעיסים. המכעיסים:

ויתן את ישראל. לדבר העונש הנזכר:

אשר חטא. הוא עצמו:

ואשר וגו׳. בעשות להם עגלי הזהב:

תרצתה. אל תרצה, והיא היתה עיר המלוכה, עד עמרי שבנה את שומרון:

בסף הבית. יתכן שעמד הבית בקצה העיר, כי הנביא אמר לה בבואה רגליך העירה:

אשר נלחם. מהמלחמות אשר נלחם:

ואשר מלך. מענין המלוכה אשר מלך:

על ספר וכו׳. ספר מיוחד היה להם, כתבו בו כל הקורות והספורים:

ושם אמו. בא לומר, שהנה נדמה להמקור אשר חוצב ממנה, כי אמו היתה בת עובדי כוכבים ומזלות:

מכל אשר עשו. יותר ממה שהכעיסו אבותם בימי השופטים:

גם המה. כמו שבנו בני עשרת השבטים:

להם. לעצמם:

ותחת כל עץ רענן. חוזר הוא על הבמות והמצבות:

ואת הכל. ולא השאיר מהם כלום:

ישאום הרצים. להגן עליו מהאויב הבא פתאום:

והשיבום. אחרי בוא לבית המלך:

ומלחמה היתה. עם כי שב מלהלחם בדבר הנביא כמו שנאמר למעלה מכל מקום לאחר זמן חזר ונלחם עמו כל הימים עד מותו:

ושם אמו. חזר וכתבו, לומר שעד יום מותו נדמה במעשיו למעשה אמו: