מצודת דוד על מלכים א יג

בדבר ה׳. רצה לומר: בשליחות ה׳:

מזבח מזבח. כאילו ידבר אל המזבח, ומדרך הקריאה לכפול שם הנקרא, וכן (בראשית כב יא): אברהם אברהם:

נולד. יהיה נולד:

ועצמות אדם. כאומר הנה עתה שורפים עליך עצמות בהמה, אבל אז ישרפו עליך עצמות אדם, כמו שנאמר (מלכים ב כג טז): ויקח את העצמות מן הקברים וישרוף על המזבח:

ונתן ביום ההוא. איש האלהים נתן מופת בעת ההיא, לאמת דבריו:

וישלח. הושיט ידו על הנביא, לרמז לעבדיו לתפשו:

ותשוב. רצה לומר: שאוכל להשיב ידי:

ותשב. היה משיבה אליו, ונתרפאת מעתה והיתה כבראשונה:

צוה אותי. המלאך הדובר בי צוני בדבר ה׳ וכו׳:

ולא תשוב בדרך. לא תשוב למקומך בזה הדרך אשר הלכת הנה, וכאילו לא יחפוץ לדעת מבוא העיר, לשוב ולבוא בה:

ויספרום. מתחלה בא האחד וספר ואחר כך באו יתר בניו וספרו גם המה:

ויראו. כמו ויראו בפת״ח ורוצה לומר: שהראו לאביהם:

כי דבר אלי. רצה לומר: דבר בא אלי על ידי המלאך, שאמר בדבר ה׳ וכו׳:

כחש לו. אלה דברי כותב הספר, שאמר הנה הנביא הזקן היה משקר לו כי לא, בא אליו הנבואה להשיבו:

אשר השיבו. הוא הנביא הזקן:

ויחבש לו. הנביא הזקן, חבש את החמור להנביא אשר בא מיהודה:

אשר דבר לו. אשר דבר עליו:

בקברו. בהקבר אשר כרה נביא הזקן לעצמו:

ויספדו. הנביא הזקן ובניו:

הוי אחי. רצה לומר: צר לי עליך רעי:

ועל כל בתי הבמות. אף שהנביא הבא מיהודה לא ניבא כי אם על המזבח אשר בבית אל, הוסיף הוא להנבאות על כל בתי הבמות וכו׳:

בערי שומרון. אמר על שם סופו, כי עמרי בנאה לאחר זמן:

אחר הדבר הזה. אף כי ראה נפלאות ה׳, ביבושת ידו, וקריעת המזבח, ומיתת הנביא על אשר עבר מצות ה׳, עם כל זאת לא שב מדרכו:

וישב ויעש. רצה לומר: פעם אחר פעם:

החפץ. כל הרוצה היה מחנך עצמו, והיה מכהני במות:

בדבר הזה. בעבור עבודת הבמות היה הגמול, להיות בית ירבעם חסר מן העולם: