מצודת דוד על דברי הימים א כב

זה הוא וכו׳. במקום הזה יבנה הבית:

מזבח לעולה. לפי שרוב הקרבנות הקבועים המה עולות לזה נקרא מזבח העולה:

את הגרים. הם הגבעונים:

למסמרים וכו׳. לעשות מסמרים המצטרכים אל הדלתות:

ולמחברות. ר״ל לחבר קרש אל קרש:

אין משקל. לא היה מאפשר לדעת המשקל לגודל הרבוי:

נער. בשנים:

ורך. מעונג ביותר:

והבית לבנות. הבית אשר עליו לבנות לה׳ מהראוי להגדיל הבנין למעלה להיות לשם וכו׳ לזה אכינם לו צורך הבנין להקל מעליו:

דם לרוב שפכת. עם שנלחם מלחמות ה׳ מ״מ מנעו מבנות את הבית כמו שמנע להניף ברזל על המזבח על שעושים מהם כלי רציחה:

איש מנוחה. יהיה חפצו במנוחה ולא יתגרה במי:

והניחותי לו. אתן לו מנוחה מאויביו ולא יתגרה מי בו:

ושלום וכו׳. זכרון שמו הוא לאות על השלום:

לבן. חביב כבן לאביו:

לאב. לחמול עליו כאב על בנו:

עד עולם. לזרעו אחריו:

ויצוך על ישראל. ר״ל יתן בלבך בינה לדעת לצוות את ישראל את המעשה אשר יעשון ובתת הבינה הרי הוא כאלו הוא מצוך על ישראל:

ולשמור. גם יתן לך בינה לשמור את התורה:

אז תצליח וכו׳. הוא כמו הפוך כאומר אם תשמור וכו׳ אז תצליח:

חזק ואמץ. בדבר הנהגת המלוכה:

בעניי. ר״ל עם שאני נחשב לעני מול צורך הראוי לבנין בית ה׳ הנה הכינותי זהב וכו׳:

ועליהם. ע״כ האמור למעלה הוא חוזר:

וכל חכם וכו׳. כל מין חכם בכל מיני מלאכה:

לזהב. הן למלאכת הזהב וכו׳:

אין מספר. אל החכמים:

קום. הוא ענין לשון זרוז:

הלא ה׳. ר״ל וכה אמר להם הלא ה׳ וכו׳:

ונכבשה. כבשנו ולכדנו את הארץ:

לפני ה׳ וכו׳. ר״ל בעזר ה׳ וע״י עמו:

ובנו. גם אתם תסייעו לבני בבנין:

הנבנה. כי בעת ההבאה כבר בנויה: