מצודת דוד על דברי הימים א טו

ויכן וכו׳. הכין מקום על הארון ופירש עליו אוהל:

אז. כשמת עזא על אשר שלח ידו בארון:

כי בם בחר ה׳. ולא יבוא בידם המכשול שנכשל בו עזא:

להעלות. מבית עובד אדום:

לבני קהת. היו הבאים אוריאל השר וחביריו:

אתם ראשי וכו׳. ועליכם הדבר:

התקדשו. הטהרו:

אל הכינותי. אל מקום אשר הכינותי לו:

כי למבראשונה. בהעלאה הראשונה מקרית יערים:

לא אתם. לא הייתם אתם המעלים ולזה נתגלגל הדבר שפרץ ה׳ בעוזא כי לא דרשנוהו כמשפט התורה שאמר׳ שבני לוי ישאו את הארון ובעבור זה באה התקלה:

בכתפם. לא בעגלה ע״י הבקר כי אם בכתפם בהבגדים אשר שמו עליהם:

ומצלתים משמיעים. המשמיעים קול גדול וכן נאמר בצלצלי שמע (תהלים ק״ן):

לשמחה. לעורר השמחה בעת העלות הארון:

המשנים. שניים להם במעלה:

זכריהו בן. כן שמו:

השוערים. שהיו שוערים מאז כשהיה הארון בשילה ובנוב ובגבעון:

במצלתים. ר״ל המה הקישו במצלתים של נחושת להשמיע קול גדול:

על עלמות. ועל עלמות וגם הוא שם כ״ז ונזכר בתהלים:

על השמינית. בכינור שיש בו שמנה נימין:

לנצח. המנגנים יקראו מנצחים על כי דרכם לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעת הנעימה:

במשא. בדבר הרמת הקול:

יסור במשא. היה שר וגדול בענין הרמת הקול וכפל דברו:

כי מבין הוא. בדבר הזה להרים הקול ולהכריע במקום הראוי:

שערים לארון. מאז היו שוערים באהל הארון ועתה שבו להיות משוררים:

מחצרים. היו מנגנים בחצוצרות ולתוספת ביאור אמר בחצוצרות וכן ותשרש שרשיה (תהלים ע׳):

ועבד אדם. אולי הוא הוא אחר ולא זהו האמור למעלה:

שערים לארון. גם המה היו מאז שוערים ושבו עתה להיות משוררים:

בשמחה. חוזר על תחלת המקרא לומר ויהי דוד וכו׳ בשמחה:

בעזר. ר״ל בעבור שעזרם האלהים ולא נכשלו בנשאם לזה זבחו הקרבנות הללו מלבד השור ומריא שזבחו אחר כל ששת הצעדים האמורים בש״ב:

מכרבל. היה מעוטף במעיל של בוץ וכן כל הלוים וכו׳:

השר המשא המשררים. השר בהרמת הקול על המשוררים:

אפוד בד. מין לבוש עשויה כעין האפוד של כ״ג והיא מיוחדת להמתבודדים בעבודת ה׳ וכן נאמר בשמואל שהיה חגור אפוד בד עם כי היה לוי:

ובקול שופר. הוא הקול פשוט:

ארון ברית. הארון שמונחים בו הלוחות הנתונים בברית:

ותבז. בזתה אותו בלבה בחשבה שאין מהראוי למלך להקל בכבודו כ״כ ועם שהוא לכבוד ארון ה׳: