מצודת דוד על דברי הימים ב ז

וכבוד ה׳ וכו׳. ר״ל שכן היה מלא כאשר היה קודם ירידת האש מעת שיצאו הכהנים מן הקדש והתחילו להרים קול וכו׳ כמ״ש למעלה:

והודות לה׳. אמרו הודות לה׳ את ההלול האמור בה כי טוב וכו׳ והוא הלל הגדול:

על משמרותם. כל משמרה במקום מיוחד:

להודות לה׳. ר״ל עמדו בכלי שיר להודות לה׳ בהלול האמור בה כי לעולם חסדו:

בהלל דוד בידם. ר״ל בידם היו כלי שיר שעשה דוד להלל בם והוא כפל ענין במ״ש:

מחצרים. תקעו בחצוצרות:

נגדם. מול הלוים:

עומדים. לשמוע ההלול:

את תוך החצר. רצפת חצר הכהנים קדש בקדושת המזבח כי עשה וכו׳:

מזבח הנחושת. ר״ל מזבח אבנים תחת מזבח נחשת שעשה משה במדבר:

לא יכול להכיל את. מרבית הקרבנות:

ויעש וכו׳. ר״ל מלבד ימי החנוך הרבו עוד להביא קרבנות בימי החג בעבור חנוכת הבית:

מלבוא חמת. מן המקום שבאים בה לחמת והיא בפאת הצפוני עד נחל מצרים שהיא בפאת הדרומי:

כי חנוכת המזבח. ר״ל כאשר השלימו לעשות שבעת ימי חנוכה ושבעת ימי החג עשו עצרת כמשפט התורה:

וביום עשרים ושלשה. הוא יום המחרת מן יום שמיני העצרת:

לדויד. שקיים לו הבטחתו אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית:

ולישראל עמו. על כי ראו אשר שרתה השכינה בהבית הבנוי:

ואת כל הבא וכו׳. את כל מה שחשב לעשות עשה והצליח:

לבית זבח. להיות לי בית זבח:

הן אעצור וכו׳. ר״ל כל צרה שתבוא בהם הן עצירת השמים מן המטר הן שילוח החגב וכו׳:

ויכנעו. וכאשר יכנעו עמי וכו׳:

ואני אשמע. אז אני אשמע וכו׳:

לתפלת המקום הזה. אל התפלה אשר יתפללו בהמקום הזה:

עד עולם. לא אשרה עוד שכינתי במקום אחר:

עיני ולבי. ר״ל השגחתי:

והקימותי. להיות מתקיים לעולם לזרעך אחריך:

לך. ר״ל מזרעך:

אתם. על ישראל בכללם יאמר:

אשליך. ר״ל אמאס בם:

למשל. מחורבן הבית יביאו למשל על חרבנות אחרות:

היה עליון. שהיה קודם החורבן עליון במעלה לכל עיני העובר עליו עתה בחורבנו ישום כל אחד על גודל החורבן:

במה. בעבור מה:

ואמרו. המשיבים יאמרו:

הביא. ה׳ אלהי אבותיכם האמור למעלה: